|
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אימץ את עמדת הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות וארגון בזכות ודחה את העתירה שהגישה המדינה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי, אשר קבע לראשונה שניתן להכיר ביחסי עבודה במפעלים מוגנים.
מפעלים מוגנים הם מסגרת שנועדה לספק שירותי תעסוקה שיקומיים לאנשים עם מוגבלויות שונות (לרוב, מוגבלות שכלית, נפשית או פיזית). המפעלים המוגנים נועדו להוות עבור אנשים אלה שלב מעבר בדרך לשילובם בעולם התעסוקה, באמצעות הקניית מיומנויות תעסוקתיות, אימון והכנה למעבר לשוק העבודה החופשי. בפועל, מפעלים מוגנים רבים הפכו למקום תעסוקה קבוע עבור אנשים עם מוגבלות, אך זאת מבלי שיחולו יחסי עבודה. משמעות הדבר היא שאותם אנשים אינם זוכים להגנות הסוציאליות הנובעות מקיומם של יחסי עבודה וזכויותיהם נפגעות באופן משמעותי.
אל ההליך בבית הדין הארצי הצטרפו "בזכות", בייצוג הקליניקה, כידיד בית משפט, ופרסו את התמונה המשפטית והעובדתית הרחבה לאשורה. בהתאם לעמדה שהגישו, פסק בית הדין הארצי שלא ניתן לשלול באופן גורף יחסי עבודה במפעלים מוגנים. פסק הדין גם קבע שבאותו מקרה שנידון התקיימו יחסי עבודה והוא מתח ביקורת על העדרה של הסדרה חקיקתית בנושא וקרא למדינה להסדיר את הסוגיה.
אל ההליך בבית הדין הארצי הצטרפו "בזכות", בייצוג הקליניקה, כידיד בית משפט, ופרסו את התמונה המשפטית והעובדתית הרחבה לאשורה. בהתאם לעמדה שהגישו, פסק בית הדין הארצי שלא ניתן לשלול באופן גורף יחסי עבודה במפעלים מוגנים. פסק הדין גם קבע שבאותו מקרה שנידון התקיימו יחסי עבודה והוא מתח ביקורת על העדרה של הסדרה חקיקתית בנושא וקרא למדינה להסדיר את הסוגיה.
לצערנו, במקום לפעול לקידום חקיקה ברוח פסק הדין, שתגן על זכויות המועסקים במפעלים המוגנים, המדינה הגישה עתירה לבג"ץ בניסיון למנוע את תחולתו של פסק הדין, תוך שהיא מצהירה – כפי שעשתה במשך שנים – שבכוונתה לפעול להסדרת הנושא בחקיקה. השנים חלפו להן, המדינה המשיכה לטעון את אותן הטענות מבלי לקדם הליכי חקיקה בנושא ונוצרה אי ודאות לגבי המצב המשפטי, שכן העובדה שההליך לא הוכרע פגעה כשלעצמה בזכויות המועסקים במפעלים המוגנים. רק בחודש יולי האחרון הוגש "תזכיר חוק שירותי תעסוקה מוגנת לאנשים עם מוגבלות", אשר לנוסחו התנגדו הקליניקה ו"בזכות", מכיוון שהוא מאפשר את המשך קיומם של המפעלים המוגנים במתכונתם הנוכחית ומעגן את הפגיעה הקשה בזכויותיהם של האנשים המועסקים בהם.
לאחר למעלה משנתיים ממועד הגשת העתירה, הכריע בג"ץ והורה על דחיית העתירה. בג"ץ קבע שפסק הדין של בית הדין הארצי יישאר על כנו ושהוא חל על כלל המועסקים במפעלים מוגנים, לרבות אלה שהועסקו בהם לפני מועד מתן פסק הדין. בהקשר זה השופטת דפנה ברק-ארז ציינה שהתפיסה לפיה אנשים עם מוגבלות "המועסקים במפעלים מוגנים לעולם אינם בעלי יכולת תעסוקתית הולמת, ולכן אין כלל לפתוח פתח, ולו כחודו של מחט, להכיר בהם כעובדים, היא בעייתית. תפיסה זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרון השוויון. [...] כל עוד המחוקק לא שלל זאת במפורש, יש לאמץ את הקביעה שלפיה יש לבחון כל מקרה לגופו, בהתאם למבחנים שבדין להתקיימותם של יחסי עבודה".
בג"ץ אף מתח ביקורת על המדינה, מאחר שהיא הציגה נתונים סותרים לאורך הדרך ביחס לאנשים עם מוגבלות המועסקים במפעלים מוגנים ולא הציגה נתונים מבוססים ביחס להשלכות פסק הדין של בית הדין הארצי, מהן הזהירה כל הזמן. בג"ץ התייחס גם לכך שהמדינה נמנעה מקידום הליך חקיקה בנושא במשך שנים ארוכות ורק בשלהי העתירה, הוצג תזכיר חוק, שהוא רק התחלה של דרך ארוכה.
קישור לפסק הדין של בית הדין הארצי
|