בית הדין הארצי לעבודה מכיר ביחסי עובד מעסיק במפעל מוגן

שמחים לעדכן כי בפסיקה תקדימית ומקיפה של כב' השופטת סיגל דוידוב מוטולה, כב' הנשיאה, ורדה וירט ליבנה ונציג הציבור מר עצמון ליפשיץ (כנגד עמדתם החולקת של כב' השופט רועי פוליאק ונציגת הציבור גב' שרה זילברשטיין- היפש), הכיר בית הדין הארצי ביחסי עובד מעסיק בין מועסק במפעל מוגן לבין מפעיל המפעל וקרא למחוקק לקדם בהקדם רפורמה כוללת בתחום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות במפעלים מוגנים. במסגרת פסק הדין, אימץ בית הדין חלקים משמעותיים מחוות הדעת אשר נכתבה על ידי עו"ד רון דרך מהקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות ועו"ד אביבית ברקאי - אהרונוף מארגון "בזכות", אשר יוצג על ידי הקליניקה כ"ידיד בית משפט".

עמדת ידיד ביהמ"ש פרסה בפני בית הדין את מלוא התמונה העובדתית והנורמטיבית הרלוונטית לעניין, שם נטען בין היתר כי השילוב בתעסוקה אמור להתבצע בראש ובראשונה בשוק העבודה הפתוח, במידת הצורך עם התאמות, בליווי תעסוקה נתמכת וכיו"ב וכי האופציה של העסקה במפעלים מוגנים, ככל שהיא קיימת, נועדה לשמש רק כשלב מעבר לצורך קבלת כישורים וכלים כהכנה לשוק החופשי ולא לצורך העסקה סגרגטיבית, קבועה, המנציחה סטריאוטיפים. עוד נטען כי אין מקום להניח שאנשים המופנים למפעלים מוגנים הם מחוסרי יכולת עבודה או כי מתקיימת בכל המפעלים המוגנים תכלית שיקומית זאת, בין היתר, מהטעמים הבאים: הליכי ההפניה למפעלים היא לעתים שרירותית, לא מתבצעת בדיקת יכולת עבודה, אין ביקורת או פיקוח משמעותיים, אחוזי היציאה מהמפעלים זניחים ואף קיימים תמריצים שליליים לגורמים המפעילים את המפעלים בנוגע להוצאה של עובדים עם תפוקה גבוהה. כן נטען כי יש לבחון את קיומה של תכלית שיקומית באופן פוזיטיבי ולא באופן נגיטיבי בכל מקרה לגופו וככל שהיא אינה מתקיימת או אינה התכלית העיקרית, הרי שיש להפעיל את מבחני יחסי "עובד מעסיק". 

פסק הדין עוסק לראשונה באופן מעמיק ומקיף בסוגיית המפעלים המוגנים, שאינה מוסדרת בחקיקה, אינה תואמת את עקרונות החוק, האמנה, או את הצהרות המדינה לאורך השנים בנוגע להעדפה, קידום ושילובם של אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה. בפסק הדין מספר אמירות וקביעות תקדימיות ומשמעותיות, שיחייבו את המדינה לקדם את הסדרת זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות במגוון מסגרות התעסוקה וגם אמירות משמעותיות החורגות מתחום אנשים עם מוגבלות, לרבות חשיבות ופרשנות הזכות לעבודה ולקיום בכבוד (ראו לעניין זה גם את פסק דינה של כב' הנשיאה וירט ליבנה). בית הדין מאמץ את עמדת הידיד שהוגשה ומכיר לראשונה ביחסי עובד מעסיק בין מועסק במפעל מוגן לבין מפעיל המפעל, במקרה הנדון. בית הדין קבע כי העובד זכאי לכל הזכויות הסוציאליות המגיעות לעובד, פרט לזכויות המעוגנות בדברי חקיקה והנחיות אשר מחריגות במפורש מפעלים מוגנים. לזכות העובד נפסקו פיצויים בגין העדר הפרשות פנסיוניות, תשלומי חופשה שנתית, הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ופיצויים בגין העדר שימוע. מאחר שקיימת הוראת חוק מפורשת המחריגה יחסי עבודה במפעלים מוגנים בחוק שכר מינימום, בית הדין דחה את התביעה ברכיב זה אך ציין -

"תוצאה זו מעוררת קושי של ממש בהיבט הפגיעה בכבודו של המערער כמו גם זכותו קיום בכבוד, ומנוגדת לתכליתו של חוק השוויון הקוראת לשילוב שוויוני של אנשים עם מוגבלות.... ראוי כי המחוקק ישקול היבט זה בעת עריכת הרפורמה המתוכננת בכל הנוגע להעסקת אנשים עם מוגבלויות במפעלים מוגנים".

עוד קבעה כב' השופטת דוידוב מוטולה-

"הטענה שאדם שהעמיד את כוח עבודתו לטובת המפעל המוגן, הגיע מידי יום לעבודה וביצע "עבודה" אינו זכאי לזכויות המגן הבסיסיות המוענקות בחוקים הקוגנטיים רק כיוון שנוכח מוגבלותו לא התאים לשוק העבודה הפתוח, ומטעם זה יש לראות כל עבודתו לאורך השנים כ"שיקום" שרק "דימה" מקום עבודה ונועד כל כולו ללמד אותו הרגלי עבודה ולהכיר סביבת עבודה נורמטיבית- אינה עומדת לטעמי בקנה אחד עם עקרונות היסוד שבחוק השוויון, שכן היא מבוססת בדיוק על נקודות המוצא ששררו בעבר והוחלפו במסגרתו."

כן קבעה-

"נוכח הקביעה בפסק דיננו כי גם מפעל מוגן עשוי במקרים המתאימים להיחשב כ"מקום עבודה", יהא על המפעלים המוגנים שאינם פועלים בדרך זו להתארגן בהתאם ולהסדיר כנדרש את ההעסקה המבוצעת במסגרתם, לרבות מתן הזכויות הסוציאליות (למי שהם "עובדים")  מראש ולא בדיעבד".

קישור לפסק דין ול  חוות דעת "ידיד בית משפט"

ראו גם כתבה על פסק הדין ב ynet  וב כלכליסט