מידעון 6

MainPicture6

יום ג, 2 ביולי, גיליון מס' 6

מידעון מספר 6 של המרכז לחינוך משפטי קליני יוצא לאור בסיומה של השנה האקדמית תשע"ג, והפעם במתכונת חדשה ומורחבת. לצד טעימה מפעילות והצלחות המרכז בשבועות האחרונים, המידעון כולל גם ראיון אישי עם עו"ד דן יקיר, במסגרת המדור החדש "חמישה דברים שלא ידעת על..."; התייחסות משפטית-אקטואלית לסוגיית הרצח בבר נוער, ובתום שנת פעילות קלינית - תיאור חוויה אישית של סטודנט מהקליניקה לכלכלה קהילתית וחברתית על פרויקט היוון זכויות בביטוח הלאומי עבור מקימי עסקים זעירים. אנו מאחלות ומאחלים לכן/ם קריאה מעניינת ומהנה ונשמח מאד לקבל תגובות ולהמשיך את הדיאלוג בדף הפייסבוק של המרכז.

הצוות הקליני

חדשות שוטפות מהנעשה בקליניקות:

mugbalutכתב תביעה בגין אי קבלת אדם עיוור לעבודה בניגוד לאמור בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח -1998.
הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות הגישה השבוע כתב תביעה בשמו של הישאם, אדם עיוור, אשר הופלה בקבלה למקום עבודה אך בשל היותו עיוור.

קרא/י עוד

 

plilihad2הקליניקה לזכויות בהליך הפלילי,  הובילה לביטול כתב אישום כנגד נאשם חרדי מארה"ב, אשר הואשם בתקיפת שוטר במהלך הפגנה.
הקליניקה לזכויות בהליך הפלילי, ייצגה פונה חרדי אשר הגיע לישראל לפני מספר חודשים במטרה להשתקע בה, ואינו דובר עברית שוטפת. במהלך סיור תמים ברחובות העיר ירושלים, הפונה נקלע להפגנה של העדה החרדית שנערכה במקום, ובסופו של יום, ולאחר דין ודברים עם שוטר ששהה במקום, הוגש כנגדו כתב אישום.

קרא/י עוד

 

mevuyammp2בתחילת חודש יוני התקיימו ארבעה משפטים מבוימים במסגרת פרויקט "דיני רחוב" בקליניקה לזכויות ילדים ונוער. העבודה על המשפטים המבוימים לוותה, כתמיד, בהתרגשות ותחושת חגיגיות, והיוותה את שיאו של הפרויקט, המתמקד בהעצמה של נערים ונערות בסיכון. 

קרא/י עוד

 

"חמישה דברים שלא ידעת על":

dan


עו"ד דן יקיר
התגלגלתי ללימודי המשפטים כמעט באקראי לאחר שחלום חיי להיות שחקן תיאטרון התנפץ לרסיסים - בחופשת השחרור מהצבא נתבשרתי שלא התקבלתי ללימודי משחק בחוג לתיאטרון באוניברסיטת ת"א.
קרא/י עוד


דבר הסטודנט - הקליניקה לכלכלה חברתית וקהילתית

שמי שי, סטודנט בשנה השנייה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. השנה לקחתי חלק במרכז לחינוך משפטי קליני במסגרת פעילות הקליניקה לכלכלה קהילתית וחברתית. קרא/י עוד


פרשת הרצח בבר נוער - שתי הערות משפטיות:

waterfall_at_cox_hollow

● הערה על צו איסור פרסום - איזון בין זכויות הנאשם, האינטרס הציבורי וזכויות נפגעי עבירה? קרא/י עוד 
● הערה על פשעי שנאה, טיפולי המרה ושינוי חברתי קרא/י עוד

 

 

 

הצלחות מהעת האחרונה

  • ביום ה-28.5.13, ניתן פסק דין בהסכם פשרה בתיק אשר יוצג על ידי הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות, המחייב מעסיק פרטי לשלם לעובד עם מוגבלות בשמיעה, סך של 70,000 ש"ח, בגין אי תשלום שכר מינימום מלא משך תקופת העבודה
  • ביום ה-4.6.13, התקיים יום להעלאת המודעות לנגישות באוניברסיטה העברית. יום המודעות אורגן על ידי הסטודנטיות/ים מהקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות יחד עם יחידת הנגישות בדיקנט הסטודנטים ותא סטודנטים עם מוגבלות הפועל באוניברסיטה 
  • בתחילת חודש מאי 2013, המוסד לביטוח לאומי הודיע כי יאמץ את נייר העמדה אשר נוסח על ידי הקליניקה לכלכלה קהילתית וחברתית, הכולל הצעה לתיקון חוק הביטוח הלאומי באופן המאפשר היוון קצבאות דמי אבטלה למובטל המבקש לפתוח עסק 
  • בעקבות הסיוע השוטף אשר מוענק על ידי הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה, שולמו במצטבר לשתי עובדות ניקיון בחברות קבלן סך כשל 10,000 ₪, במסגרת של הסכמי הפשרה, וזאת בגין הפגיעה בזכויותיהן הסוציאליות של העובדות
  • הקליניקה לכלכלה קהילתית וחברתית יצגה פונה אשר ביקש לשכור נכס לצורך הקמת מכון לשיעורים פרטיים; אולם לאחר מועד החתימה על החוזה, נתברר לפונה כי הנכס ממוקם באזור רועש המצריך לאטום את הקירות מפני רעש בעלות של 15,000 ש"ח קרא/י עוד

 

facebookyoutube

 

המרכז לחינוך משפטי קליני, האוניברסיטה העברית בירושלים
טל': 02-5882554

להסרה מרשימת התפוצה לחץ כאן
כל הזכויות שמורות, המרכז לחינוך משפטי קליני © 2014

 

משפט מבוים

 

בתחילת חודש יוני התקיימו ארבעה משפטים מבוימים במסגרת פרויקט "דיני רחוב" בקליניקה לזכויות ילדים ונוער.  העבודה על המשפטים המבוימים לוותה, כתמיד, בהתרגשות ותחושת חגיגיות, והיוותה את שיאו של הפרויקט, המתמקד בהעצמה של נערים ונערות בסיכון. כך, במהלך השנה, הסטודנטיות/ים שפעלו במסגרת הפרויקט "דיני הרחוב", לימדו את הנערים/ות סוגיות שונות בדיני ילדים ונוער ועל המשפט בכלל - זכויות בהליך הפלילי, דיני נזיקין, חוזים, דיני עבודה ועוד. בסיום התוכנית התקיים המשפט המבוים, אותו כתבו הנערים והנערות יחד עם הסטודנטים ויישמו בפועל את כל התפקידים בו: הם שימשו כעורכי הדין, הנאשמים, העדים והקורבנות של המשפט, מרצים מן הפקולטה שימשו כשופטים, ובסוף המשפט קבל/ה כל נער ונערה תעודה המעידה על כך שהם סיימו קורס בפקולטה למשפטים.


פרויקט "דיני רחוב" שונה בנוף עריכת הדין החברתית. בעוד עריכת דין חברתית "קלאסית" מתבססת על ייצוג תיקים, מתן סיוע משפטי לאוכלוסיות מוחלשות או הובלה של פרויקטים רחבים באמצעות ארגז הכלים המשפטי - הרעיון העומד מאחורי פרויקט "דיני רחוב" מבוסס על העצמה ושימוש במשפט ככלי חברתי על מנת להעניק לנערים ולנערות ידע והבנה שהמשפט הוא משאב ציבורי שיכול וצריך לשרת גם אותם. כך, מושגות שתי תוצאות חשובות: הידע המשפטי הופך להיות נחלתם של יותר אנשים מחוץ לקהילה המשפטית; ובה בעת המשפט משמש גם ככלי טיפולי (תרפויטי). 


הנגשת המשפט מתבססת על ההבנה כי המשפט הינו משאב ציבורי שיש להנגיש אותו לחברה בכללותה ולאוכלוסיות מוחלשות בפרט, אשר פעמים רבות נתקלות בו דווקא בצמתים שליליים בחייהם. באמצעות רכישת ידע על מערכת המשפט, ועל הזכויות והחובות הנגזרות ממנה, הנערות והנערים מבינים כי המשפט הוא משאב ציבורי ששייך גם להם ולמדים כיצד לעשות בו שימוש לטובתם, באופן מעצים ומושכל.


הלמידה האקטיבית של מערכת המשפט, היוותה עבור הנערים/ות גם מעין הליך טיפולי.  המשפט ככלי טיפולי היא תיאוריה שהתפתחה בשני העשורים האחרונים, המבקשת להסתכל על המשפט באופן שונה מהתפיסה ה'טהורה' של המשפט כדרך לפתרון סכסוכים באמצעות כללים. תפיסה זו שמה במרכז את הצרכים, הרגשות ותחושת הצדק של הצדדים המעורבים בהליך ואת ההשפעות של ההליך המשפטי על הצדדים המעורבים בו. הנערים והנערות המשתתפים בפרויקט התמודדו בחייהם עם  משברים שונים: חלקם הוצאו מהבית בעקבות התעללות והזנחה, חלקם עברו עבירות פליליות וכולם היו קורבנות בצורה כזאת או אחרת. ההתמודדות שלהם עם מערכת המשפט מלווה לרוב בקונוטציות שליליות ובתחושת בגידה מעולם 'המבוגרים'. במובנים אלה פרויקט "דיני רחוב" והשימוש ההוליסטי שהוא עושה במשפט, רואה בהליך המשפטי ככלי טיפולי, דבר המגיע לשיאו במשפטים המבוימים. זאת משום שהנערים עצמם הם אלו שכותבים את הטקסט ומשחקים את כל התפקידים במשפט, ובתוך כך ניתנת להם תחושת מסוגלות והצלחה שרובם לא חוו עד כה.


לשם המחשה, אחד הנערים שהשתתף בעבר בסדנא ושימש במשפט המבוים כעורך דין, החליט, בתום שנת הפעילות ולאחר השתתפותו במשפט המבוים, שהוא רוצה להיות עו"ד. מדובר בנער שהיה במרכז לגמילה מסמים ואלכוהול וסיפור החיים שלו מלא כישלונות והתמודדות עם קשיים. ההשתתפות בסדנא נתנה לו את הכוחות והאמונה בעצמו שהוא יכול, העניקה לו טעימה קטנה מהעשייה המשפטית, וברבות השנים אותו נער אכן פנה ללמוד משפטים. דוגמא חיה נוספת, מהמשפט המבוים האחרון של קבוצת 'מסילה' שהתקיים השנה, היא של אחת הנערות אשר קראה בקול עם קבלת התעודה בסיום המשפט: "אמא זאת התעודה הראשונה שאני מקבלת בחיים"...

 

 

עו"ד שירן רייכנברג, מנהלת התוכנית "דיני רחוב" בקליניקה לזכויות ילדים ונוער.

 

 

mevuyam600

 

דבר הסטודנט

 

דבר הסטודנט/ הקליניקה לכלכלה קהילתית וחברתית

שמי שי, סטודנט בשנה השנייה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. השנה לקחתי חלק במרכז לחינוך משפטי קליני במסגרת פעילות הקליניקה לכלכלה קהילתית וחברתית. קליניקה זו מתמקדת בליווי עסקים קטנים שהוקמו, לרוב, על ידי א/נשים מקבוצות מוחלשות, ומעניקה להם ייעוץ משפטי מקיף לעסק - החל משלב גיבוש ומיקוד הרעיון, עובר בשלב ההקמה של העסק וכן במהלך הניהול השוטף של העסק. 


בתחילת השנה, נתבקשנו לבחור בין שלושה פרויקטים מרכזיים של הקליניקה, כאשר כל פרויקט עוסק בצורך חברתי-כלכלי חיוני אחר. השנה הקליניקה עסקה בפרויקט סיוע לרוכלים במזרח ירושלים כנגד המדיניות הלא מוצהרת של העירייה בעניין אי חידוש רישיונות. פרויקט נוסף קשור לעסקים חברתיים. באשר אליי, בחרתי בקידום הצעת חקיקה להיוון קצבת האבטלה ליזמים עסקיים. מטרת הפרויקט הינה לאפשר לזכאים לדמי אבטלה, לקבל את סכום הקצבה לה הם זכאים משך תקופת הזכאות כמענק מהוון בתחילת התקופה, בכדי שישמש כהון ראשוני להקמת עסק. הרעיון לפרויקט התחיל מכך שאחד החסמים המרכזיים של בעל עסק קטן הוא המימון, בדגש על מציאת מקור מימון ראשוני לעסק. לכן, מתן אפשרות של קבלת קצבה מהוונת בתחילת תקופת האבטלה, מסייע באופן משמעותי להקמת העסק.


במסגרת פעילותנו, לצד עבודה במישור האקדמי והמחקרי, ניתנה לי ולשאר החברים בקבוצה (ניצן ספינקה, איתי כהן, שקד בן-עמי ועזרא מנג'ד) הזדמנות יוצאת דופן לקדם את הצעת החוק, באמצעות הצגתה בפני גורמי מפתח במגזר העסקים הקטנים בישראל. תוך שנה אחת בקליניקה זכיתי להתנסות בהצגת פרויקט שאני אמון עליו ומאמין בו בפני אנשים רמי דרג בתחום, בין היתר במסגרת פגישה אישית עם סמנכ"ל המרכז לטיפוח יזמות בירושלים, פגישה של חברי הצוות עם חברי לשכת המנכ"ל של המוסד לביטוח לאומי ואפילו נוכחות בהצגת הפרויקט ע"י מנחת הקליניקה, עו"ד לנא ורור, בפני ועדת הכלכלה של הכנסת. במהלך הדרך, הגורמים השונים נתנו את ברכתם לפרויקט, והמוסד לביטוח לאומי ומט"י אף הפכו שותפים לקידום הפרויקט. 


קביעת הפגישות ותיאומן אינה פרי עבודתה של הקודמים לנו, על אף שאלו סיפקו בעבודתם ובמחקרם תשתית נוחה ביותר. פעילות זו החלה במסגרת עבודת הקליניקה בשנה הנוכחית, כאשר ניתנה לנו יד חופשית בפיתוח הפרויקט, תוך חניכה צמודה וסיוע מקיף ממנחת הקליניקה המנוסה. בזכות מצב עניינים זה, יחד עם הרגשת המחויבות לרעיון והחיבור אליו, זכינו לתחושת העצמה אישית יוצאת דופן. מעבר לעבודה המעשית השגרתית החשובה והמתגמלת לכשעצמה בקליניקה, אין ספק כי הפגישות עם בכירי מגזר העסקים הקטנים ובכירי חברי הכנסת, שכנועם בחשיבות ויעילות הפרויקט, קבלת האור הירוק, וכן, אפילו העובדה שאלו זכרו את שמותינו הפרטיים - כל אלו גם יחד יצרו חוויה שלרגע לא האמנתי שאזכה לה בשנותיי הראשונות כעורך-דין, לא כל שכן בהיותי סטודנט מן המניין.


 

שי בלץ, סטודנט שנה ב', הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.

 

הליך פלילי

 

הקליניקה לזכויות בהליך הפלילי, הובילה לביטול כתב אישום כנגד נאשם חרדי מארה"ב, אשר הואשם בתקיפת שוטר במהלך הפגנה

הקליניקה לזכויות בהליך הפלילי, ייצגה פונה חרדי אשר הגיע לישראל לפני מספר חודשים במטרה להשתקע בה, ואינו דובר עברית שוטפת. במהלך סיור תמים ברחובות העיר ירושלים, הפונה נקלע להפגנה של העדה החרדית שנערכה במקום, ובסופו של יום, ולאחר דין ודברים עם שוטר ששהה במקום, הוגש כנגדו כתב אישום.


על פי כתב האישום, הנאשם סירב לדרישות השוטרים לפנות את הכביש ואף תקף את השוטר אשר ביקש לפנותו למדרכה ויוחסה לו עבירה של תקיפת שוטר. מנגד טען הנאשם, כי הוא פעל על פי הוראות המשטרה ובפועל השוטר הוא זה אשר הפעיל כנגדו כוח פיזי בלתי סביר. 


כתב האישום הוגש ללא מתן זכות שימוע לנאשם, בניגוד לאמור בסעיף 60א לחסד"פ, ומשכך פנתה הקליניקה לבית המשפט בבקשה להורות על ביטול כתב האישום לצורך מיצוי זכות השימוע כדין, ובית המשפט נעתר לבקשה.


במהלך השימוע התבססה הקליניקה על שתי טענות מרכזיות: האחת, כי בפועל, הנאשם הוא זה אשר הותקף ללא הצדקה על ידי השוטר. הנאשם אף הגיש מספר תמונות בהן נראה השוטר מכה את הנאשם בעודו מבקש לפעול על פי הוראות השוטר ולצעוד לעבר המדרכה.   


הטענה השנייה והחדשנית אשר הועלתה בתיק, היא טענת ההגנה התרבותית, ולפיה יש לתת משקל לשוני התרבותי של הנאשם, שהינו אזרח אמריקאי המורגל בחופש ביטוי וההפגנה במובנם הרחב בשילוב עם סובלנות משטרתית ושמירה על כבוד האדם. לשוני זה יש לתת משקל משמעותי בעת בחינת גרסתו של הנאשם באופן המתיישב עם היעדר כוונה לתקוף  את השוטר או לבצע כל עבירה אחרת, ואף יש בכוחה להסביר את הגורם לתחילת האירוע.


בית המשפט העליון טרם אימץ סוג של "הגנה תרבותית" הפוטרת מאחריות פלילית. עם זאת, לקיומו של שוני תרבותי עשויות להיות השלכות "כמותיות" במישורים מסוימים על כתב האישום, כמו למשל, בשאלת מידת המודעות של הנאשם לנסיבות האירוע, ואף לסוג העונש שיש להטיל עליו. לאחרונה קבע בית המשפט העליון ברוח המגמה הנזכרת, כי כאשר מדובר בתושב זר אשר בית המשפט נדרש לקבוע את אמינותו על סמך עדותו, יש להיזהר מהתרשמות מוטעית שנובעת מהבדלים בשפה ובתרבות – "על-פי-רוב, אדם שינסה להעריך את מהימנותו של דובר שהינו בן תרבות זרה ידייק בהערכתו פחות מהרגיל, בשל אי-הבנה של מחוות וסממני דיבור שהמשמעות המיוחסת להם בתרבותו של הדובר שונה מזו המיוחסת להם בתרבותו של המאזין" (ע"פ 8649/111 שאקה אבום נ' מ"י).


כך, בהשלכה לענייננו, נראה כי פערי השפה והתרבות יצרו את אי הבנה אשר הובילה לאירוע המיותר, וכי על המשטרה היה לתת את הדעת לפערים אלו, בהתנהלותה אל מול הנאשם.


בעקבות טענות אלו, בראשית חודש יוני, החליטה פרקליטות מחוז ירושלים שלא להגיש את כתב האישום מחדש.


זהו מקרה בוחן המדגיש את חשיבותה של זכות השימוע בהליך הפלילי, כזכות מהותית ולא זכות טכנית פרוצדוראלית, שבכוחה למנוע עינוי דין ולחסוך במשאבי ציבור יקרים. כן מדגיש הטיפול בתיק את החשיבות שיש לייחס לנסיבותיו הקונקרטיות של הנאשם ולשוני התרבותי שלו.

 

עו"ד אריק בוקאטמן ודוד ברהום ייצגו את הנאשם בהליך השימוע, בסיוע של הסטודנטים נועם גוטליב ועתליה פרי. 

הערה על פשעי שנאה

 

פרשת הרצח בבר-נוער(2)
הערה על פשעי שנאה, טיפולי המרה ושינוי חברתי
עמוס לאור, סטודנט בקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות


בשנת 2004 תוקן חוק העונשין, התשל"ז 1977, והוספה לו נסיבה מחמירה המתייחסת לעבירות שנאה. לפי תיקון זה, עבירה מתוך מניע של עוינות כלפי ציבור על רקע של גזע, מוצא, דת או נטייה מינית תביא להכפלת העונש לעבריין. בימים אלה מתנהל ויכוח ער בעקבות חשיפות ראשוניות אודות זהות הרוצח ב"בר-נוער" בשאלה אם מדובר בפשע שנאה או לא. בצדק נאמר כי השתייכותו כביכול של הרוצח לקהילה הגאה (כפי שנטען בשלב ראשון בכלי התקשורת) לא שוללת, כשלעצמה, את האפשרות להגדיר את המעשה כפשע שנאה. זאת, מן הטעם שייתכן שגם במקרה כזה יכול להתקיים מניע של שנאה (שהופנמה) כלפי הקבוצה. עוד נטען כי העובדה שהמעשה התאפיין בירי חסר אבחנה כלפי קבוצה, מצביעה כשלעצמה על כך שמדובר בפשע שנאה, אשר כוון כלפי אנשים רק בשל הימצאותם במקום המזוהה עם הקהילה הלהט"בית, גם אם קדמה אליו פגיעה אישית אחרת.


לדעתי, הדיון סביב הגדרת הפשע חורג מהזירה המשפטית, והנפקות שלו אף רחבה יותר מכובד העונש שיוטל – אם יוטל – על העבריינים, כאשר יורשעו בדין. הויכוח האמיתי הוא על מידת האחריות שיש לחברה על הפשע. אם מדובר בפשע "רגיל", המסקנות עשויות להצטמצם לגורמים המעורבים בפרשה, אך אם זהו פשע שנאה, הרי שנדרש חשבון נפש חברתי על הרקע והאווירה הציבורית שאפשרו לרוצח לפעול. מכאן אפוא שפרשנות כזו יכולה להתייחס לטווח רחב של גורמים אחרים כמעורבים, גם אם כלל לא הכירו את התוקף או את הקורבנות. 


השאלה עד כמה ניתן ללכת רחוק בשימוש בכלים המשפטיים כדי להביא לשינוי בסדר החברתי, עלתה בעבודתנו על פרויקט "טיפולי ההמרה" במסגרת הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות. במסגרת פרויקט זה, אשר נערך בשיתוף עם "הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות", ערכנו מחקר משפטי העוסק בטיפולים המתרחשים בישראל שמטרתם שינוי ודיכוי הנטייה ההומוסקסואלית של המטופל וקירובו לאורח חיים ולנטייה מינית הטרוסקסואלית. המחקר כלל בחינה של ההגבלות שמציב הדין הישראלי על אנשי דת ומטפלים בתחום הנפש, וכן מחקר השוואתי אודות ההתמודדות של המערכת המשפטית באירופה ובארה"ב עם הסוגייה. זאת, כבסיס לבחינת אסטרטגיות להתמודדות משפטית עם התופעה.


במסגרת הפרויקט, נחשפנו לדו"ח עדכני של ארגון הפסיכולוגים האמריקאי העוסק בתופעה. המחקר מציג את ההשלכות השליליות של טיפולים לשינוי נטייה מינית בפרטים הנוטלים בהם חלק, כמו דיכאון, אובדנות ודרגות גבוהות של לחץ וחרדה המאפיינות קבוצות מיעוט הסובלות מדעות קדומות ואפלייה ("minority stress"). לצד זאת מופיעה במחקר המסקנה כי אין כל מחקר מדעי רציני שמעיד על אפקטיביות של טיפולי המרה. גם בראיונות שערכנו למטופלים לשעבר בשיתוף עם ה"בית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות" נחשפנו באופן ישיר לקשיים ולמחיר הנפשי שהטיפולים גבו מהם. אך מעבר לפגיעה של טיפולי ההמרה בפרטים עולה טענה כי הם פסולים על שום פגיעתם בקהילה הגאה כולה, והסטיגמה ותחושת הנחיתות שהם יוצרים בעצם קיומם לבעלי נטייה מינית שאינה הטרוסקסואלית. טענה זו מובילה להתנגדות גורפת לטיפולים כאלה, אפילו אם תוכח במחקר עתידי הצלחה שלהם.


לדעתי, יש קשר בין טענה זו לגבי טיפולי המרה לבין קביעת הקטגוריה של פשע שנאה בחוק העונשין. ראשית, בשני המקרים אנו מבקשים לראות מעשה מסוים באור חמור יותר בגלל ההשלכות הרחבות שלו - הנפגעים במקרה של ה"בר-נוער" אינם רק הנרצחים, אלא קהילה שלמה של אנשים שבטחונם וכבודם נפגע (משום שהרצח כיוון לפגוע בהם כקבוצה); באופן דומה, ניתן לטעון כי הנפגעים מטיפולי ההמרה אינם רק מי שחווה נזק נפשי במסגרת אותם טיפולים אלא חברי הקהילה הגאה כולה, שטיפולים כאלה מאירים באור שלילי את זהותם, ומציגים אותה כבעיה פסיכולוגית או רפואית שיש לטפל בה. שנית, בשני המקרים אנו מבקשים לזהות ולחדד את הרקע הרעיוני והאידיאולוגי הפסול שעומד מאחורי המעשה, ולהדגיש את הסכנה החברתית הטמונה בו.


עם זאת, ברור כי התמודדות עם טענות על פגיעה רחבה שיוצרים טיפולי המרה קשה יותר למשפט מטענות על נזק הנגרם ליחיד שחווה את הטיפול. בעוד שדרישות לשינוי חברתי הן רחבות וכוללניות, המשפט נוטה לפרוט את הבעיות ולהתמקד בהן בפריזמה של סכסוך קונקרטי. דוגמא לכך ניתן למצוא במשפט זכויות האדם האירופי, שהגן על זכויות להט"ב בשורה ארוכה של נושאים – אפליה בתנאים סוציאליים, בשירות בצבא, בגידול ילדים ועוד – אך טרם פירש את האמנה האירופית לזכויות אדם באופן מרחיב, שיאפשר גם התמודדות עם תופעות של פגיעה בקהילה הגאה כקבוצה (כמו התבטאויות משפילות המכוונות אליה). אמנם ייתכנו כלים משפטיים שיסייעו להרחבת ההתמודדות עם דיכוי של קבוצות מיעוט – ובכללן, הקהילה הגאה –  אך בכל זאת, נראה לי כי הן בדיון על פשעי שנאה והן בדיון על ההשלכות הרחבות של טיפולי המרה, אפשר לזהות גם את גבולות ההשפעה של השיח והכלים המשפטיים. גבולות אלה מטילים חובה על משפטנים הפועלים בתחום זכויות האדם לזכור ששינוי חברתי מוצלח חייב לשלב בתוכו מגוון של כלים ובראשם דיון ציבורי, חינוך והסברה. 

 

הערה צו איסור פרסום

 

פרשת הרצח בבר-נוער(1)
צו איסור פרסום – איזון בין זכויות הנאשם, האינטרס הציבורי וזכויות נפגעי עבירה?

עו"ד חגית בורוכוביץ', הקליניקה לזכויות ילדים ונוער


פרשת פענוח הרצח בבר-נוער נחשפה לאחרונה בתקשורת בקול תרועה רמה, תחת מעטה של צווי איסור פרסום. תחילה, הוטל איסור פרסום על כל פרטי הפרשה ובהמשך רק על זהותם של החשודים. באופן הדרגתי, הותרו לפרסום גם שמות החשודים ומעורבותם בפרשה. אולם, רק כעבור למעלה משבוע מאז שפורסם דבר הפענוח של הרצח, נחשפה לראשונה זהותו של "החשוד הרביעי" שנטען, כי תקף מינית את החשוד השני בהיותו קטין. כמי שמייצגת נפגעי עבירה, אני מתחבטת בסוגיה של איסור פרסום שמות חשודים בביצוע עבירות מין. אני תוהה אימתי ובאילו נסיבות יש לאסור פרסום שמו של חשוד בביצוע עבירות מין, ואילו שיקולים ידריכו את בית המשפט בהחלטתו? האם באיסור פרסום פרטים מזהים אודות חשוד בביצוע עבירת מין אין כדי פגיעה בקורבן עבירה, פגיעה אשר גוברת, לפחות בנסיבות מסויימות, על הפגיעה העלולה להיגרם לחשוד אם יפורסם שמו? ומנגד, האם ישנן נסיבות בהן פרסום זהות החשוד עלולה דווקא לפגוע בנפגע העבירה? יתרה מזו, האם ובאיזו מידה ראוי כי גם שיקולים ואינטרסים של נפגע העבירה יהיו בפני בית המשפט בטרם יתיר או יאסור פרסום זהותו של חשוד?


הוראת סעיף 70(ה1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן – החוק) היא הוראת החוק הרלבנטית לענייננו, ובמסגרתה מוסמך בית-משפט לאסור פרסום שמו של חשוד וכל פרט אחר מפרטי החקירה. הנה איפוא, המסגרת הדיונית הקבועה בחוק היא פומביות הדיון וחופש הפרסום מחד, ומאידך, זכותו של חשוד כי בית המשפט יאסור על פרסום שמו וזהותו ברבים משום ה"נזק החמור" שעלול לגרום לו הפרסום.


זכותו של חשוד לאי-פרסום שמו עיקרה בשמו הטוב ובכבודו של אדם היקרים לאדם לעיתים כחיים עצמם (ראו לעניין זה ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840, 856). יש לזכור את השלב הראשוני של החקירה בו מצוי ההליך. דימוי שלילי עלול ללוות את האדם כל ימי חייו ולפגוע פגיעה אנושה גם במשפחתו ובפרנסתו. פרסום גם עלול להביא ל"שפיטה מוקדמת" בידי הציבור ועל דרך זו לגרוע מחזקת החפות "החברתית".


מאידך, ישנו "העניין הציבורי שבפרסום". עניין ציבורי יכול שיתעורר למשל בשל מהות המעשים שהחשוד נחשד בעשייתם או בשל זהותו של החשוד. כך למשל פרסום שמו של חשוד בביצוע עבירות מין עשוי להזהיר את הציבור להישמר לנפשו. דוגמה נוספת עשויה להימצא בפרסום שמו של איש ציבור או במקרים בהם יש בפרסום כדי להביא לקידום החקירה ולגילוי האמת. כך למשל, פרסום פרטי זהותו של חשוד בעבירות מין עשוי להביא לגילוי תקיפות מיניות נוספות ולחיזוק הראיות בעבירות שהוא נחשד בהן. הוא הדין במקרה שבו הפרסום שכבר נעשה, יש בו כדי להחשיד את הרבים, בייחוד אם מדובר באנשי ציבור, או כמו במקרה של הרצח בבר-נוער, כלל החברים בקהילה הגאה אשר הוכתמו מאחר והחשוד הרביעי כונה גם "בכיר בקהילה הגאה". ישנו אינטרס ציבורי לנקות את שמו של מי שחף מפשע, שמא ייגרם לו נזק עקב אי-פרסום שמו של החשוד (ראו מרדכי קרמניצר ורועי קונפינו, הערת חקיקה – הצעה לתיקון חוק בתי המשפט בעניין איסור פרסום שמות חשודים, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה).


רואים אנו, כי בבוא בית המשפט לאזן בין האינטרסים המנוגדים בבקשה לאיסור פרסום שמו של חשוד, זכויות ואינטרסים של נפגעי העבירה ממעשיהם של החשודים אינם נמנים במכלול השיקולים העיקריים שבית המשפט מאזן ביניהם. האם בצדק?


ניסיוננו הקליני למדנו, כי קיים קושי עצום בקרב נפגעי/ות עבירה, בפרט במקרים של עבירות מין המלווים ברגשי אשמה ובושה, לחשוף את דבר הפגיעה בהן/ם. גם ההליך המשפטי אינו עניין של מה בכך ובמקרים מסויימים נדרש/ת נפגע/ת העבירה לעמוד לעדות ולחקירה נגדית על ידי סנגורי הנאשם, דבר המונע לעיתים מנפגעי עבירה לחשוף מלכתחילה את הפגיעה בהם. פרסום פרטי חשוד, אשר הינו גם "עניין ציבורי", עשוי להוביל נפגעים נוספים להגיש תלונות בידיעה שאינם "הראיה" היחידה בתיק. מאידך, הקורבן אינו צד פורמאלי להליך המשפטי בבקשה דנן וישנם (לכאורה) עקרונות הגוברים על רצונו, כמו פומביות הדיון או חזקת החפות. לצד כל אלו, לעיתים דווקא פרסום שמו ופרטיו של החשוד, עלול להוביל גם לחשיפת זהותו של הקורבן, ולפגוע בו פגיעה נוספת.


סבורתני, כי ברוח חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א – 2001, יש מקום לשקול הבאת עמדתו של נפגע העבירה בפני בית המשפט, בטרם תינתן ההחלטה בדבר התרת או איסור פרסום שמו של חשוד. כשם שמובא ונידון ה"נזק החמור" העלול להיגרם לחשוד באם יפורסם שמו וזהותו, ישנה חשיבות שגם "הנזק החמור" שעלול להיגרם לנפגע העבירה באם יפורסם או לא יפורסם שם החשוד, יעמוד בפני בית המשפט ויישקל במכלול השיקולים.


איזה משקל יינתן לעמדת הקורבן? שאלה זו תצטרך להיות נידונה בפני בית המשפט לעתיד לבוא. בתי המשפט עסוקים בסוגית צווי איסור פרסום, אך טרם נתקבלה הכרעה בין השיקולים השונים המושכים לעברים שונים בסוגיית פרסום שמו של חשוד בביצוע עבירה פלילית טרם הגשת כתב-אישום (ראו לעניין זה, למשל, בש"פ 5759/04 תורג'מן נגד מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658, 661).

 

 

הצלחות

 

הצלחות מהעת האחרונה:

  1. ביום ה-28.5.13, ניתן פסק דין בהסכם פשרה בתיק אשר יוצג על ידי הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות, המחייב מעסיק פרטי לשלם לעובד עם מוגבלות בשמיעה סך של 70,000 ש"ח, בגין אי תשלום שכר מינימום מלא משך תקופת העבודה.
     

  2. ביום ה-4.6.13, התקיים יום להעלאת המודעות לנגישות באוניברסיטה העברית. יום המודעות אורגן על ידי הסטודנטיות/ים מהקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות יחד עם יחידת הנגישות בדיקנט הסטודנטים ותא סטודנטים עם מוגבלות הפועל באוניברסיטה. יום זה כלל פעילות חווייתית בדוכני עמותת "נגישות ישראל" והרצאה מנציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, והשתתפו בו למעלה מאלף איש, בהם סטודנטיות/ים ואנשי סגל. (קישור לפעילות בפייסבוק). 
     

  3. בתחילת חודש מאי 2013, המוסד לביטוח לאומי הודיע כי יאמץ את נייר העמדה אשר נוסח על ידי  הקליניקה לכלכלה קהילתית וחברתית, הכולל הצעה לתיקון חוק הביטוח הלאומי באופן המאפשר היוון קצבאות דמי אבטלה למובטל המבקש לפתוח עסק. ההצעה תסייע במימון עסקים קטנים והיא כוללת תוכנית ליווי וייעוץ למקבל ההיוון.  
       

  4. בעקבות הסיוע השוטף אשר מוענק על ידי הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה, שולמו במצטבר לשתי עובדות ניקיון בחברות קבלן סך כשל 10,000 ₪, במסגרת של הסכמי הפשרה, וזאת בגין הפגיעה בזכויותיהן הסוציאליות של העובדות. 
      

  5. הקליניקה לכלכלה קהילתית וחברתית ייצגה פונה אשר ביקש לשכור נכס לצורך הקמת מכון לשיעורים פרטיים; אולם לאחר מועד החתימה על החוזה, נתברר לפונה כי הנכס ממוקם באזור רועש המצריך לאטום את הקירות מפני רעש בעלות של 15,000 ש"ח. לאחר משא ומתן אשר נערך בין הפונה לבעל הנכס בתיווך הקליניקה, במהלך חודש יוני נקבע, במסגרת של הסכם פשרה, כי הפונה יפוצה בסך של 15,000 ש"ח, אשר ישמשו לאיטום המבנה מפני רעשים.

 

 

חוק שיויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

 

כתב תביעה בגין אי קבלת אדם עיוור לעבודה בניגוד לאמור בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח -1998



הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות הגישה השבוע כתב תביעה בשמו של הישאם, אדם עיוור, אשר הופלה בקבלה למקום  עבודה אך בשל היותו עיוור.


התובע הישאם הינו בעל תואר ראשון בחינוך וסוציולוגיה ובעל תואר שני בגרונטולוגיה (לימודי זקנה) והוא מצוי בשנתו האחרונה ללימודי תעודת הוראה בחינוך מיוחד במכללת סכנין. בנוסף לכל אלו, הוא בעל זיקה למחשבים ומרבה להשתמש בהם לצורכי למידה ופנאי, תוך שימוש בתוכנת עזר מסוג "קוברה" (COBRA).


התובע הגיש מועמדות לתפקיד סוקר טלפוני אצל החברות "שילוב ישראל אוליניק בע"מ" ו"מדגם ייעוץ ומחקר בע"מ" (כל אחת בנפרד), חברות המבצעות בין היתר סקרי דעת קהל בתחומים שונים. אולם מועמדותו של התובע למשרות אלו נדחתה בשלבי ראיון מקדמיים - לאחר ראיון עבודה ראשוני בחברת "שילוב ישראל אולניק בע"מ", ולאחר שיחת טלפון מקדימה לראיון, עם "מדגם ייעוץ ומחקר בע"מ". במהלך ניסיונותיו של התובע להתקבל לעבודה אצל החברות הנתבעות, הסביר להן התובע כי בשל עיוורונו הוא זקוק להתקנת תוכנה המנגישה את הכתוב על צג המחשב לאדם עיוור. חרף זאת, החברות סירבו לבצע את ההתאמה עבור התובע, ואף סירבו לבחון את אפשרות התקנת התוכנה על גבי מחשביה בשל "חשש שהתוכנה אינה מאובטחת". החברות כלל לא בחנו את אפשרות התקנת התוכנה על מחשביהן באופן רציני ומעמיק, זאת גם לאחר שהתובע הבהיר כי הוא יכול לספק להן את התוכנה. 

בעקבות כך, התובע פנה בתחילה לעמותת "בזכות", בבקשה שתסייע לו בפנייתו אל מול החברות. בתגובה למכתבי מיצוי הליכים מטעם התובע, הסבירו החברות את סירובן לבצע את ההתאמה כיוון שהן מחויבות כלפי לקוחותיהן בחובת סודיות ואבטחת מידע אשר אינה מתירה לאף גורם חיצוני להתחבר לשרת ו/או תוכנות החברה. אולם, בחינה מעמיקה של בקשת התובע הייתה מעלה כי מדובר בתוכנה בטוחה לשימוש, שנעשה בה שימוש במספר רב של מקומות עבודה בהם נדרשת רמת אבטחת מידע גבוהה ביותר, ובהם – צה"ל, משרד הביטחון, משרד המשפטים, בנקים ועוד.


לאחר שלב מיצוי הליכים, הועבר הטיפול בתיק לקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות, אשר הגישה בשם התובע כתבי תביעה כנגד החברות בגין הפרה של סעיף 14(1) לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, בבית הדין האזורי לעבודה. לכתב התביעה הצטרפו כתובעות גם עמותת "בזכות" ועמותת "אלמנארה", העוסקות בזכויות של אנשים עם מוגבלות. בכתב התביעה מתבקש בית הדין לחייב את החברות הנתבעות, כל אחת בנפרד, בתשלום פיצוי כספי לתובע בסך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק, בשל הפלייתו מחמת מוגבלותו.


התביעה הוגשה על ידי עו"ד אור סיוון מהקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות, בסיוע של הסטודנטים נאורה ג'ייקובס ושי לוכטנשטיין מהקליניקה.

 

חמישה דברים

 

"חמישה דברים שלא ידעת על": עו"ד דן יקיר

 

1. איך התגלגלתי לעריכת דין חברתית?

התגלגלתי ללימודי המשפטים כמעט באקראי לאחר שחלום חיי להיות שחקן תיאטרון התנפץ לרסיסים -  בחופשת השחרור מהצבא נתבשרתי שלא התקבלתי ללימודי משחק בחוג לתיאטרון באוניברסיטת ת"א.

 

מלבד רגישות בסיסית לעוול, אני מניח שגם לכך שאני הומו היה תפקיד בכך שבחרתי  לעסוק בזכויות אדם.

yakir

 

כיום כל סטודנט למשפטים נחשף לשורה של פס"ד עקרוניים,  ששמם הוא בג"ץ האגודה לזכויות האזרח נ' שר הביטחון/שר הפנים/השר לביטחון פנים/יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, ועוד פס"ד רבים שהם פרי פעולתה של האגודה למרות ששמה אינו מופיע בהם (אליס מילר, קעדאן).



כשהתחלתי ללמוד משפטים ב-1980 האגודה טרם הגישה את העתירה הראשונה שלה ושיח זכויות האדם היה מצומצם בהרבה. הצטרפתי כחבר לאגודה בשנה השנייה ללימודים בעקבות מודעה על לוח המודעות ליד מזכירות הפקולטה. זאת בעקבות הפעילות הראשונה של האגודה לזכויות האזרח שזכתה להד ציבורי ותקשורתי משמעותי – פרסום דו"ח על יחס הצבא לדרוזים תושבי רמת הגולן בעקבות חקיקת חוק רמת הגולן ב-1982 והטלת עוצר כדי לחלק להם בכפייה תעודות זהות ישראליות. התחלתי להיות פעיל באגודה זמן קצר לאחר מכן.



2. התיק הכי משמעותי שלי

בג"ץ העינויים. המדובר בסידרה של עתירות, שהוגשו ע"י הארגונים שעמדו בחזית המאבק נגד עינויים ונגד שימוש באמצעים פיזיים בחקירות, שערך השב"כ לחשודים פלסטינים – הוועד הציבורי נגד עינויים, האגודה לזכויות האזרח והמוקד להגנת הפרט.  העתירות נדונו במשך שנים בבג"ץ בהרכב של 9 שופטים, ועוררו את אחת הסוגיות המורכבות, הרגישות והקשות ביותר. פסה"ד מ-1999 שאסר על שימוש בכוח פיזי בחקירות אמנם לא הפסיק כליל את השימוש בשיטות חקירה פסולות, אבל הוא צמצם באופן משמעותי את השימוש השיטתי בעינויים.



3. מה הן זכויות אדם בעיני

ההקשר הראשוני שהוביל אותי לעסוק בזכויות האדם הוא שאיפה נאיבית משהו להביא  צדק והגינות. מעבר לכך זכויות האדם מאפשרות לכל אדם וחוה באשר הם תנאי קיום  בכבוד ותנאים הכרחיים למימוש האנושיות הטמונה בהם.



4. אם לא הייתי עו"ד הייתי...
האהבה הגדולה השנייה שלי היא מוסיקה קלאסית, וכיוון שאני חסר הכשרה מוסיקלית וספק אם אני בעל כישרון מוסיקלי אני מניח שהייתי מוצא עצמי מעורב בהפקה של קונצרטים ואופרה.



5. דמות שהשפיעה עליי
כסטודנט ניצלתי כל הזדמנות לשמוע את הרצאותיו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ בכל פעם שהגיע לת"א – באוניברסיטה או מחוצה לה. לא הסכמתי עם כל דעותיו, ובהיותי  אתאיסט העולם האמוני שלו היה זר לי. יחד עם זאת היושרה, המוסריות ואומץ הלב הציבורי להשמיע קול זעקה נגד הכיבוש עוררו בי השראה והם מהווים עד היום מצפן ומורה דרך.  

 

 

 


 

 

עו"ד דן יקיר נולד בשנת 1959 בחיפה. בשנת 1988, לאחר שנתיים בהם עבד במשרדים פרטיים, הוא התקבל לתוכנית המילגאים של הקרן החדשה לישראל במסגרתה השלים לימודי תואר שני במשפטים בAMERICAN UNIVERSITY. במסגרת  לימודיו, עו"ד יקיר עבד כמתמחה בסניף בוושינגטון של American Civil Liberties Union)  ACLU) ובפרויקט זכויות הומוסקסואלים ולסביות במשרד הארצי של הארגון בעיר ניו יורק. עם שובו לישראל בשנת 1989, הוא הצטרף למחלקה המשפטית של האגודה לזכויות האזרח, ומאז 1995 הוא משמש כיועץ המשפטי של האגודה, וייצג אותה בשורה של דיונים בולטים בבית המשפט העליון, כדוגמת העתירה בעניינו של קעדאן  אשר הוגשה בשנת 1995, העתירה בעניין חוק האזרחות והעתירה סביב שורת הקיצוצים בזכות להבטחת הכנסה (שתיהן הוגשו בשנת 2003) ועוד. 


לעו"ד יקיר הוענקו פרסים על רקע תרומתו המשפטית הרבה לקידום זכויות אדם בישראל: בשנת 2005 הוא קיבל את אות יקיר הקהילה הלהט"בית ובשנת 2007 הוענק לו פרס זכויות האדם מטעם הקרן החדשה לישראל בבריטניה. כמו כן, בשנת 2011 הוענק לו מגן זכויות האדם מטעם הקרן החדשה לישראל ובשנת 2012 הוענק לו פרס גולדברג לקידום השלום במזרח התיכון מטעם המכון לחינוך בינלאומי בניו יורק.


בשנת 2011, עו"ד יקיר היה בין מקימי רשימת "לתכלית ראויה", יחד עם עו"ד נוספים/ות, הפעילים/ות בעשייה למען צדק חברתי וזכויות אדם. הרשימה התמודדה בבחירות למוסדות לשכת עורכי הדין ביוני 2011.
עו"ד יקיר הוא חובב מושבע של מוזיקה קלאסית ומאז 2009 החל לעסוק אף בהפקת קונצרטים. ביוני 2010 צורף לחבר הנאמנים של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.