בתשע"ב נפתחה הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות ולנו הייתה הזכות לקחת חלק בפעילות הקליניקה בשנתה הראשונה. שנינו הגענו לקליניקה בלי שהיינו מעורבים קודם לכן מבחינה חברתית וציבורית בתחום קידום זכויות אנשים עם מוגבלות, אבל התאהבנו בתחום ונשארנו בו עד היום.

מערך הקליניקות פועל תוך שילוב של ידע תיאורטי עם עבודה מעשית. כך, במהלך הפעילות בקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות, למדנו על הגישות התיאורטיות השונות בתחום ועל כלים משפטיים שונים לקידום זכויות. בד בבד, פעלנו בעצמנו לקידום זכויות של אנשים עם מוגבלויות, כפרטים וכקבוצה. פעלנו מתוך הבנה כי לקות הופכת למוגבלות, כיוון שהחברה מגבילה אותנו. הבסיס התיאורטי לעבודת הקליניקה הינה כי לתפיסה הישנה הקובעת כי מצב הרפואי הוא שמגדיר את המוגבלות, אין יותר מקום. היום ברור כי החברה יכולה להתגבר כמעט על כל לקות ולנטרל אותה בעזרת עיצוב אוניברסאלי הנגיש לכולם. תפיסת עולם זו, מעצבת גם כיום את דרכי הפעילות שלנו לקידום זכויות אנשים עם מוגבלות. חשוב להדגיש כי תחום המוגבלות לא היה זר לנו לחלוטין טרם כניסתנו לקליניקה. מולי הוא סטודנט עם לקות ראייה, ומורית עבדה בעמותת לוטם ובמסגרתה העבירה חוגי טבע לאנשים עם מוגבלות ברחבי הארץ. עם זאת, רק בעקבות השיעורים העיוניים וההתנסות המעשית בקליניקה, נחשפנו לתפיסת עולם חדשה שדרכה, בעינינו, ראוי יותר לבחון את תחום המוגבלות. עברנו לחשוב בשיח של זכויות ושינוי חברתי, והבנו כי במשך שנים רבות, קולם של אנשים עם מוגבלות לא נשמע, צרכיהם לא נלקחו בחשבון, והמרחב הציבורי, כולל מוסדות ההשכלה הגבוהה - לא נבנו באופן המותאם להם ומאפשר להם לקחת בהם חלק באופן פעיל. למדנו כי הכוונה ב"הנגשה" איננה רק סלילת הדרך משער האוניברסיטה לכיתה (בניית רמפות ומעליות), אלא גם התאמה של הלימודים המתקיימים בכיתה- החל מכיתות אקוסטיות ומקומות ישיבה ייעודיים לצרכים ייחודיים, דרך חומרי לימוד נגישים ועד לתכנים המוצגים בכיתה בדרכים המתאימות לכולם. הנגשה היא גם העלאת המודעות של הסביבה למגוון של אנשים ומגוון של צרכים, המחייבים בהתאם לפתח מגוון של דרכי התקשרות והתייחסות, שיתאימו לכל אחד ואחת.

בזכות הפעילות בקליניקה, נחשפנו גם להתארגנות הראשונה מסוגה בארץ שהחלה באוניברסיטה העברית - תא סטודנטים עם מוגבלות. מטרת התא הינה להוות בית לסטודנטים עם מוגבלות באוניברסיטה ולקדם את זכויותיהם, הן במישור הפנימי- בין כותלי האוניברסיטה והן במישור הרחב יותר- אל מול הכנסת וביתר מוסדות ההשכלה הגבוהה במדינה.

עבודתנו העיקרית בקליניקה הייתה בתחום החקיקה. בשנים האחרונות מתגבשת טיוטה לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות (התאמות נגישות למקומות ציבוריים קיימים שהם מוסדות להשכלה גבוהה ולשירותי השכלה שהם נותנים) ותפקידנו היה לבחון ולהעיר הערות על טיוטת תקנות אלו. עבדנו בליוויה של המנחה המעשית של הקליניקה (דאז), עו"ד אור סיוון. תחילה, למדנו את נוסח התקנות ובחנו כיצד כל סעיף וסעיף יכול להשפיע (לטוב ולרע) על חיי היום יום של הסטודנטים. בשלב השני, נפגשנו עם סטודנטים עם מוגבלות, על מנת להבין את הצרכים והקשיים העומדים בפניהם במוסדות ההשכלה הגבוהה. בתוך כך, נחשפנו לשיטת העבודה של עריכת דין קהילתית, שבה אנחנו עובדים מהשטח ביחד עם הלקוח (במקרה הזה, ביחד עם סטודנטים עם מוגבלות) בכדי ליצור מסמך משפטי שייצג באופן האותנטי והמדויק ביותר את הצרכים מהשטח ואת הטעון שיפור. בנוסף, התייעצנו עם גופים רבים העוסקים בתחום- נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, מומחים ואנשי אקדמיה בתחום הנגישות ולימודי המוגבלות בארץ, נציגי גופים המייצגים אנשים עם מוגבלויות וכמובן, עם נציגי תא הסטודנטים.

כך לבסוף, ניסחנו מסמך הערות על טיוטת התקנות, תוך התחשבות מקסימאלית בכלל הגופים הנוגעים לדבר ותוך יצירת איזון בין האינטרסים השונים. לאחר שסיימנו לערוך את המסמך, העברנו אותו לגורמים שונים שהיו מעורבים בניסוח התקנות ואף קיימנו פגישות עם חברי כנסת והגענו לישיבות של וועדות הכנסת שדנו בנושא.

השנה האקדמית הסתיימה אולם העבודה על מסמך ההערות טרם נשלמה. שנה וחצי לאחר שסיימנו את לימודינו בקליניקה, מסמך ההערות שניסחנו עודנו מקודם במסדרונות הכנסת במסגרת פעילות הקליניקה. אנו מצדנו עדיין פעילים בתא הסטודנטים, ובדרך זו, מסייעים לקליניקה בקידום מסמך ההערות. הקליניקה הבנתה לנו תפיסת עולם שלמה שהשפיעה על העשייה שלנו בתחום ועל הבנה רחבה יותר על מהותה של עבודה ציבורית-חברתית-משפטית.

שמואל (מולי) בריל- סטודנט למשפטים, ראש מטה "מרכז המחקר החקיקתי" ופעיל בעברו באגודת הסטודנטים למשפטים. יו"ר תא סטודנטים עם מוגבלות באוניברסיטה העברית.

מורית צור- סטודנטית למשפטים וללימודי תעודת הוראה באזרחות. יו"ר תא סטודנטים עם מוגבלות באוניברסיטה העברית.

הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות הגישה השבוע הצעת תיקון לחוק למניעת הטרדה מינית, כך שיכלול הגנה מוגברת על עובד/ת עם מוגבלות המועסק/ת במסגרת של מפעל מוגן.

ישנם שני מצבים עיקריים בהם אנשים עם מוגבלות מועסקים בתבניות העסקה בהן לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד: הראשון כאשר אדם עם מוגבלות מועסק כ"משתקם", על פי חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות המועסקים כמשתקמים (הוראת שעה), התשס"ז- 2007, והשני כשהוא/היא מועסק/ת במפעל מוגן. מכיוון שאין במקרים אלה יחסי עובד-מעביד, חובות המעביד הקבועות בסעיף 7 לחוק למניעת הטרדה מינית אינן חלות. הצעת התיקון לחוק נועדה להתמודד עם מצב דברים זה.

המפעל המוגן נועד במקורו להוות שלב מעבר בדרך לשילוב בשוק העבודה, אולם בפועל, אנשים רבים מועסקים במפעלים מוגנים לתקופות ממושכות. המצב הקיים מייצר תוצאה אנומלית, לפיה אנשים עם מוגבלות המועסקים במפעלים מוגנים או המוגדרים כ"משתקמים", מופלים לרעה לעומת עובדים ללא מוגבלות, שכן הם אינם נהנים מההגנות המיוחדות הקבועות בחוק למניעת הטרדה מינית החלות במקום העבודה. זאת, כאשר הם נמנים על אחת מהאוכלוסיות החשופות ביותר להטרדות מעין אלה.

במסגרת התיקון מוצע להרחיב את תחולת סעיף 7 גם על מערכת היחסים שבין אדם עם מוגבלות המועסק במפעל מוגן, או המוגדר כ"משתקם", לבין הממונים עליו. התוצאה תהיה שבשני מקרים אלו הממונה יחויב להבטיח לעובדים עם מוגבלות סביבת עבודה נקייה מהטרדות מיניות; לתלות תקנון למניעת הטרדה מינית; לערוך הדרכות לעובדים, למנות ממונה לקבלת תלונות ולטפל ביעילות בכל תלונה על הטרדה או התנכלות.

בהקשר זה יודגש, כי המחוקק מצא לנכון להרחיב את תחולת החוק גם על מסגרות נוספות בהן לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד, כגון: מוסדות אקדמיים (ס' 7(ז) לחוק) וכוחות הבטחון (ס' 11 לחוק). נראה כי אין רציונאל שלא להחיל את הסעיף גם על שני המצבים של משתקמים ומפעלים מוגנים.  

תיקון נוסף שמוצע נוגע לסעיף 3(א)(6) לחוק, המונה שורה של מצבים בהם אין צורך להוכיח אי הסכמה במקרה של הטרדה מינית. זאת, כאשר ישנה הנחה כי ישנם פערי כוחות בין המטריד למוטרד/ת, העלולים להקשות על המוטרד/ת להביע התנגדות להטרדה, ואשר קיים בהם חשש לניצול של יחסי מרות או תלות בין הצדדים. כך, למשל, לגבי קטין או חסר ישע, וכך גם לגבי עובד/ת שהוטרד/ה במסגרת יחסי העבודה. בשנת 2007 הוסף סעיף 3(א)(6)(ו) הקובע כי אין צורך בהסכמה כאשר מדובר ב"משתקם". כעת מוצע להוסיף מצב נוסף בו לא תידרש הסכמה – כאשר מדובר באדם/אישה העובד/ת במפעל מוגן ומוטרד/ת על ידי הממונה.

התיקון המוצע עולה בקנה אחד עם מטרותיו של החוק למניעת הטרדה מינית וכן משווה את ההגנה מפני הטרדה מינית הניתנת לעובדים עם מוגבלות המועסקים בתבניות העסקה ייחודיות, להגנה הניתנת לעובדים ללא מוגבלות.

בתחילת שנת הלימודים נפתחה במרכז לחינוך משפטי קליני קליניקה לזכויות נשים בעבודה. הקליניקה נפתחה על רקע מצב שוק העבודה הישראלי, בו עובדות ועובדים רבים סובלים מאי יציבות והיעדר ביטחון תעסוקתי, מתנאי שכר נמוכים, מפגיעה בזכויותיהן/ם הסוציאליות הכתובות עלי-ספר ועוד. הקליניקה מתמקדת השנה בשלושה פרויקטים מרכזיים: ג'נדר מיינסטימינג של הסכמים קיבוציים; בחינה של הליכי משמעת במקרים של הטרדה מינית בעבודה; ופרויקט העצמה קהילתית לנשים מוחלשות.

בתחילת שנת הלימודים נפתחה הקליניקה לזכויות נשים בעבודה. הבחירה להתמקד בנשים דווקא, נעשתה מכמה סיבות. ראשית, משום ששוק העבודה איננו רגיש דיו לצרכים נשיים "ייחודים" - כגון במקרים של הטרדות מיניות, הריון ולידה ועוד. סיבה נוספת היא, בשל מאפייניו הייחודים של שוק העבודה הישראלי - העובדה כי בדרג מקבלי ההחלטות מצויים לרוב גברים, ודמותו של העובד האידאלי הינו דמות של גבר המחויב למקום העבודה בלבד, ללא כל מחויבות טיפולית/משפחתית נוספת.

כתוצאה מכל אלו, נשים רבות חשופות כיום לאפליה בקבלה למקומות עבודה, להסללה למקצועות "נשיים" המדורגים חברתית וכלכלית במיקום נמוך ולפגיעה שיטתית ונמשכת בתנאי השכר שלהן ובהטבות נלוות. עבודה המתבצעת על ידי נשים נתפסת פעמים רבות ככזו המכניסה "משכורת שנייה" למשפחה וזהותה של האישה כאישה עובדת, בעיקר במשרות שאינן מצריכות הכשרה מיוחדת והינן מתוגמלות בשכר נמוך, נתפסית כמשנית לזהותה כאם-הורה.

על רקע מצב דברים זה, הקליניקה לזכויות נשים בעבודה מבקשת לקדם את מעמדן וזכויותיהן של נשים בשוק העבודה הן באמצעות הכלי המשפטי-קהילתי, המתבסס על מתן סיוע לפרט תוך העצמה ויידוע זכויות, והן באמצעות קידום שינוי מדיניות הכולל ניסוח תיקוני חקיקה, ניירות עמדה וגיבוש מודלים חלופיים למצב הקיים.

בשנת הלימודים הנוכחית הקליניקה מתמקדת בשלושה פרויקטים מרכזיים:

1.      פרויקט ג'נדר מיינסטרימינג של הסכמים קיבוציים: פרויקט זה, הנערך בשיתוף פעולה עם ארגון "כוח לעובדים", מתמקד בניסוח מודל מיטבי של הסכם קיבוצי רגיש מגדרית, אשר שם דגש על סביבת עבודה בטוחה לנשים, על הפיכת מקומות עבודה לידידותיים למשפחות, ייצוג נשים בהליכי מו"מ ובוועדי עובדים ועוד. המודל מתבסס על צרכים העולים מן השטח, כמו גם מחקר משווה ומחקר משפטי מקומי.

2.      בחינה של הליכי משמעת במקרים של הטרדה מינית במוסדות המדינה: הליכי משמעת במקרים של הטרדה מינית, נועדו לייעל ולפשט את הטיפול בתלונה על ההטרדה וכן להבטיח הגנה על המתלוננ/ת. אף על פי כן, פעמים רבות נראה כי המצב בשטח אינו תואם למטרת ההליך ובפועל הטיפול בהטרדות מיניות במסגרת של הליכי משמעת, הינו מסורבל למדי וחושף את המתלוננת להתנכלויות והטרדות נוספות. במסגרת פרויקט זה, הסטודנטיות תבחנה את התנהלותם של הליכי משמעת במוסדות המדינה במקרים של הטרדה מינית, ותצענה דרכים לייעול ההליכים והבטחת ההגנה על האישה המוטרדת. הפרויקט ייערך בשיתוף פעולה עם מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית בירושלים ואיגוד מרכזי הסיוע.

1. פרויקט יידוע זכויות והעצמה קהילתית-משפטית:  במסגרת הפרויקט הסטודנטיות בקליניקה עורכות מיפוי צרכים ראשוני של קהילת הנשים העובדות בירושלים, על מנת לייצר קבוצת עבודה של נשים הלומדות זו מזו, ביחד עם הסטודנטיות, על זכויותיהן כנשים וכעובדות בשוק העבודה הישראלי. הלמידה המשותפת תיערך באופן המתכתב עם הקשיים העולים מן השטח, המבקש לאתר פתרונות הוליסטיים יחד עם הנשים, לקשיים איתם הן מתמודדות.

עו"ד בנעלי בית - עינת אלבין 

1. איך התגלגלתי לעריכת דין חברתית: עוד בתקופה בה התלבטתי מה ברצוני ללמוד היה לי ברור שזה תחום שינשק לשינוי חברתי. הדילמה היתה בין לימודי משפטים לבין תקשורת. למה בחרתי דווקא במשפט? עובדה זו אינה זכורה לי - ואולם כבר מראשית הדרך ידעתי שברצוני לשלב את עולם הידע שלי עם עשייה חברתית משמעותית. בעת לימודיי בפקולטה שילבתי בין עבודה והתנדבות בתחום החברתי, לבין לימודי המשפט - עבדתי כמדריכה ב"מכון הישראלי לקידום ערכי שלטון החוק והדמוקרטיה" והתנדבתי במרכז הסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית. עשייה זו חיזקה בי את ההבנה שזהו המקום בו אני צריכה להיות. מאז אני שם, מנתבת את העשייה שלי ואת המחקר שלי ללמידה על הקשר בין משפט וחברה, על אנשים, על מוחלשות, על פגיעות, על בנייה של כוח - חברתי, כלכלי, תרבותי, ועל המורכבות הגדולה שקיימת בסיפור הזה. 

2. התיק הכי משמעותי שלי: התיק הכי משמעותי שלי הוא גם הסיפור העצוב של התחום בו אני עוסקת - זהו עתירת הכבילה. במסגרת עתירה זו ייצגתי שישה ארגוני זכויות אדם כנגד מדיניות הכבילה של עובדים זרים למעסיקיהם. ההצלחה בתיק היתה גדולה מזו ששיערנו. פה אחד החליטו שופטי בית המשפט העליון כי יש לבטל את מדיניות הכבילה, אשר כדברי חשין יצרה מציאות בה "העובד הזר הפך צמית של מעסיקו, כי הסדר הכבילה על כל שלוחותיו סגר על העובד הזר סביב-סביב; כי הסדר הכבילה יצר מעין-עבדות גירסה מודרנית".  אז למה זה סיפור עצוב? מכיוון שעל אף ההצלחה המשפטית המשמעותית הזו, האמירות החשובות של בית המשפט העליון, ההכרה בהיות עובדים זרים בני אדם ברי זכויות - לא הרבה השתנה מאז ועד היום. ואולי להפך. מדיניות הכבילה הוחזרה בצורה עקיפה לעובדות הסיעוד, ולפני כשנה בית המשפט העליון קבע כי הן אינן זכאיות לאחת מזכויות העבודה הבסיסיות ביותר - איזון בין עבודה לבין פנאי - או במילים אחרות - לזמן משלהן; בסקטור הבנייה עובדים זרים נכבלים בצורה אחרת, דרך דמי התיווך שהם משלמים כדי להגיע לישראל, וגם מצבם של העובדים בחקלאות הוא בכי רע. האם המשפט הוא באמת כלי אפקטיבי לשינוי חברתי? זו שאלה שמלווה אותי באופן תמידי. 

3. מה הן זכויות אדם בעיני? זכויות אדם בעיני זו הכרה בכך שכל אחד ואחת מאיתנו הם ברי זכויות וכי אין  מקום לעשות הבחנות, לפחות לא ברמה הבסיסית ביותר, בין אדם לאדם בגין כל סיבה שהיא. הייתי שמחה מאד אם התפיסה הזו היתה משתרשת יותר בשיח הישראלי. 

4. אם לא הייתי עו"ד וד"ר למשפטים נראה לי שהייתי עוסקת בתחום המוזיקה. בילדותי ניגנתי כמה שנים בכינור ואחר כך בגיטרה והייתי שמחה להמשיך לעסוק בכך וללמוד את התחום.  

5. דמות שהשפיעה עליי: וירג'יניה וולף בספרה "חדר משלך" פתחה את עיניי לגבי מעמדן של נשים בחברה. קראתי את הספר והבנתי שלמרות שהרבה דברים השתנו מאז כתיבתו, נשים עדיין נמצאות במציאות של הדרה חברתית או בשוליים החברתיים והכלכליים. התובנות מספר זה יחד עם הקורס שעברתי במרכז הסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית עיצבו את תפיסתי לגבי המשוקעות של אנשים במבנים כלכליים-חברתיים ובתרבות מסוימת, לכוח של הבנייה חברתית ולחשיבה על הכלים שיש בידינו לשינוי הבנייה זו. 

הזכות לפרטיות מעוגנת במשפט זכויות האדם הבינלאומי. יחד עם זאת ההתפתחות הטכנולוגית של העשורים האחרונים מציבה אתגרים חדשים לפתחה ומעלה את הצורך לחדד את גבולות ההגנה על הזכות. הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות יחד עם ארגון Privacy International עבדה על רשימת קריטריונים שעל פיהם ניתן לבחון אם  פעילות או חקיקה של מדינות עומדות בקנה אחד עם הזכות לפרטיות בעידן הטכנולוגי.

הזכות לפרטיות מעוגנת במשפט זכויות האדם הבינלאומי, כגון בסעיף 12 להכרזת באי עולם בדבר זכויות האדם וסעיף 17 לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות. אולם ההתפתחות הטכנולוגית של העשורים האחרונים מציבה אתגרים חדשים לפתחה. בתי המשפט האזוריים לזכויות אדם באירופה וביבשת אמריקה מובילים את ההגדרה מחדש של הזכות לפרטיות בפסיקותיהם העוסקות בטכנולוגיות מעקב ואיסוף מידע על ידי ממשלות. כך למשל פסקו בתי משפט אלו בנוגע להאזנות סתר, איסוף והקמת מאגר די.אנ.איי, שמירת נתונים אישיים ללא מגבלת זמן ועוד.

הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות עבדה בשנה האחרונה עם ארגון PRIVACY INTERNATIONAL הבריטי, בכדי להבהיר  מהן המגבלות החלות מכוח משפט זכויות האדם הבינלאומי על מדינות המשתמשות בטכנולוגיות מעקב. הקליניקה סייעה בניסוח רשימת קריטריונים שעל פיהם ניתן לבחון האם פעילות או חקיקה של מדינות עומדת בקנה אחד עם הגנה על הזכות לפרטיות כפי שהיא מעוגנת במשפט זכויות האדם הבינלאומי.

במסגרת הפרויקט בחנו הסטודנטיות פסקי דין של בתי המשפט האיזוריים לזכויות אדם שעסקו בנושא ההגנה על פרטיות בניסיון לגבש קריטריונים אשר יאפשרו הגנה טובה יותר על זכות זו. מהמחקר עולה כי מגבלות שמבקשת מדינה להטיל על הזכות לפרטיות, חייבות להיות מעוגנות בחוק, וכי על הפגיעה בזכות להיות הכרחית לשם השגת מטרה לגיטימית כגון שמירה על אינטרס הציבור או בטחון לאומי.

רשימת הקריטריונים הוצגה בספטמבר האחרון למועצת זכויות האדם של האו"ם על ידי ארגון PRIVACY INTERNATIONAL וארגונים נוספים. הקריטריונים מהווים ניסיון ראשון מסוגו להציב מסגרת לבחינת טכנולוגיות מעקב  המשמשות מדינות רבות ולבחון האם אלו הולמות את המחויבות של אותן מדינות להגנה על פרטיות של אינדווידואלים על פי משפט זכויות האדם הבינלאומי. בין הקריטריונים שהוצגו ניתן למנות את עיקרון הפרופוציונליות, שאלת הנחיצות בפגיעה בזכות בפרטיות, מטרת הפגיעה ומידת הלגיטימיות שלה, כמו גם התייחסות לדרך הפגיעה והחובה בקיום הליך הוגן וכן התייחסות לחשיבות בענישה מספקת ומשמעותית במידה והפגיעה בזכות נעשתה שלא כדין.

למידע נוסף:

אתר PRIVACY INTERNATIONAL

רשימת הקריטריונים

מסמך המחקר שחיברה הקליניקה

הצהרה של נציבת זכויות האדם של האו"ם בנושא פרטיות

הכרזה של מועצת זכויות האדם של האו"ם בנוגע לזכויות אדם בעידן האינטרנט