מידעון 8

MainPicture8

יום שלישי, 22 לאפריל, גיליון מס' 8

 

בתום חגיגות חג הפסח והפסחא, המרכז לחינוך משפטי קליני מוציא לאור את מידעון מספר 8. מעבר לעדכונים השוטפים על פעילות הקליניקות השונות במרכז, תוכלו למצוא במידעון הנוכחי מידע מפורט על עתירה שהוגשה על ידי הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות בעניין קידום תכנית מתאר ערב-א-סווחרה; עדכון בדבר ממצאים ראשונים לגבי השתלבותן/ם של יוצאי/ות אתיופיה בשוק העבודה הישראלי, ממחקר שנערך על ידי הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה; וכן פרטים על דיון בנושא "הטמעת חשיבה מגדרית" שערכה הקליניקה לזכויות נשים בעבודה סביב פרויקט שמובילה הקליניקה בנוגע להטמעת חשיבה מגדרת בהסכמים קיבוציים. עוד ניתן למצוא במידעון ראיון מיוחד עם עו"ד באנה שגרי, מנהלת המחלקה המשפטית של הוועד הציבורי נגד עינויים במדור "עו"ד בנעלי בית", ותיאור חוויה סטודנטיאלית של הסטודנטית מיטל אביעד מהקליניקה לזכויות בהליך הפלילי. אנו מאחלות/ים לכן/ם קריאה מעניינת ומהנה ונשמח מאד לקבל תגובות ולהמשיך את הדיאלוג בדף הפייסבוק של המרכז.

סגל המרכז לחינוך משפטי קליני

חדשות שוטפות מהנעשה בקליניקות:

 

smallhumanRights  הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות הגישה בתאריך 30.3.2014 עתירה מנהלית נגד עיריית ירושלים, הועדה  המקומית לתכנון ולבניה ירושלים והוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, בשל סחבת בלתי סבירה שנקטו    האחרונות בקידום תכנית מתאר ערב-א-סווחרה. מדובר בעתירה המתמקדת בהפרת חובתן של המשיבות לתכנן תוך  פרק זמן סביר, המוגשת על ידי בעלי קרקעות בערב-א-סווחרה אשר מנועים מלפתח ולבנות על אדמתם.

 קרא/י עוד

 

We_Can_Do_It  הקליניקה לזכויות נשים בעבודה ערכה ביום ה-20.2.144 מפגש מיוחד בנושא "הטמעת חשיבה מגדרית - מבט  משווה על ישראל ואנגליה", בשיתוף ארגוני החברה האזרחיות ואנשי ונשות אקדמיה.  

 קרא/י עוד

 

 

 

graph  הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה פרסמה ממצאים  ראשוניים לגבי דפוסי התעסוקה של יוצאי/ות אתיופיה בשוק  העבודה הישראלי. הממצאים מבוססים על העבודה השוטפת של הקליניקה במרכזי הקליטה לעולי אתיופיה בעיר  ירושלים בארבע השנים האחרונות. הם הוצגו במסגרת המפגש השלישי בסדרה "כשפרקטיקה פוגשת אקדמיה", של  המרכז לחינוך משפטי קליני, לרגל היום הבינלאומי למאבק בגזענות.  

 קרא/י עוד

 

עו"ד בנעלי בית

profilePic  עו"ד באנה שגרי

 חברה ומדינה אשר איננה שומרת על זכויות האדם של כולנו ומערכת משפטית אשר איננה מגנה על כלל זכויות האדם באשר  הן, ובראשן זכויות האויב והשונה – עתידה לפגוע בסופו של יום בזכויות האדם של מי שנמנים על הגרעין הקשה של הרואים  עצמם שייכים לה.

 קרא/י עוד

 

  

   
דבר הסטודנטית

מיטל אביעד

...אחת התרומות המרכזיות והמשמעותיות ביותר של הקליניקה, היא בכך שהיא מקנה לסטודנטים ולסטודנטיות המשתתפים בה יכולת התבוננות רחבה המאפשרת ניתוח של סיטואציות משפטיות בתחום הפלילי בצורה מאוזנת, שקולה ומפוכחת, ולא כזו המוטה באופן "טבעי" לעבר עמדת התביעה והפרקליטות... 

קרא/י עוד

 

עדכונים מהעת האחרונה

  • בית המשפט העליון קיבל את טענות הקליניקה לזכויות בהליך הפלילי וזיכה נאשם שיוצג על ידי הקליניקה, מעבירת שיבוש הליכי משפט. הזיכוי נעשה בהסכמת פרקליטות המדינה במסגרת בקשת רשות ערעור לעליון בה נטען כי פרשנות תכליתית של חוק העונשין אינה מאפשרת לקבל מצב בו אדם, הפונה לעד על מנת להניעו לומר אמת ולסייע להליך המשפטי, יורשע בעבירה של שיבוש הליכי משפט. למידע נוסף.

 

  • במהלך חודש ינואר 2014, הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה סייעה לפונה, אב לילד המוגדר כאוטיסט בדרגת נכות של 100%, לבטל עיקול על רכב לנכה המשמש את המשפחה לצורך טיפולים רפואיים. הבקשה לביטול העיקול התבססה על ס' 22(א)(5) לחוק ההוצאה לפועל, הקובע כי לא ניתן לעקל כלים השייכים לנכה והנחוצים לו לשימושו האישי בשל נכותו.

 

  • הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות פנתה במהלך חודש דצמבר 2013 למשרד התחבורה, בשם המרכז לקידום פליטים אפריקאיים (ARDCC), כנגד מדיניות המשרד שלא להנפיק כרטיס רב-קו אישי למבקשי/ות מקלט המחזיקים אשרת שהייה זמנית [מסוג 2(א)(5)]. הקליניקה הבהירה כי מדיניות זו של משרד התחבורה מהווה הפרה של חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, ומונעת מאחת האוכלוסיות העניות ביותר, התלויה לחלוטין בתחבורה ציבורית, את ההנחות להן זכאים אזרחיות/ים ישראליות/ים. בעקבות פנייה זו, משרד התחבורה הודיע כי תינתן הנחייה למפעילים לכלול גם את אשרת השהייה הזמנית [מסוג 2(א)(55)] ברשימת המסמכים המזהים לצורך הנפקת כרטיס רב-קו אישי.

 

  • פונה של הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה, זכה במהלך חודש פברואר 2014 בסך של 7,000 ₪ במסגרת של הסכם פשרה בתביעה כנגד מעבידו. התביעה כללה רכיבים של שעות נוספות על סמך רישום שעות שערך הפונה, פיצויי פיטורין, זכויות סוציאליות ופיטורין שאינן כדין בשל הפרת חובת השימוע. סכום הפיצוי כלל את כלל הרכיבים. לפסק הדין.

 

  • הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות והבית הפתוח לגאווה ולסובלנות בירושלים, פנו במהלך חודש פברואר 2014 ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיורה לפרקליטות מחוז תל אביב ולעירית ירושלים למשוך את הודעות צד ג' שהגישו כנגד הבית הפתוח לגאווה ולסובלנות. הודעת צד ג' נמסרה בצעד חריג המהווה פגיעה בחופש הביטוי וההתאספות וזכות הגישה לערכאות, במסגרת תביעה אזרחית שהוגשה על ידי הבית הפתוח כנגד ישי שליסל (אשר הורשע בדקירת צועדים במצעד הגאווה בירושלים ב 2005) ונגד עירית ירושלים ומשטרת ישראל (בשל אי מניעת הפגיעה). לפניה.

 

  • הקליניקה לזכויות נשים בעבודה פתחה במהלך חודש מרץ 2014, קבוצת למידה של נשים בבית פאני קפלן שבשכונת פת בירושלים. במסגרת פעילות הקבוצה, המשתתפות לומדות על זכויותיהן בעבודה ובסיום המפגשים הן עתידות לערוך פעילות משותפת הקשורה לקידום ומיצוי זכויות.

 

  • הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות יחד עם יחידת הנגישות באוניברסיטה וארגונים נוספים קיימה שני ימי מודעות להעלאת נגישות, בקמפוס הר בצופים ובגבעת רם, ב-11.3 וב-12.3. במסגרת יומיים אלו, נערכו פעילויות שונות בחלל המרכזי של הקמפוס: הוצבו דוכנים של עמותת "נגישות ישראל" המדמים חוויה של מוגבלויות שונות; הועלתה הצגה של קבוצה המורכבת מצעירים עם ובלי מוגבלות; הוקמה "סיירת נגישות" של סטודנטים מתנדבים אשר ייצאו לסיורים ברחבי הקמפוס במטרה לאתר מעברים ו/או כיתות לא נגישות, ועוד. למידע נוסף.

 

  • הקליניקה לזכויות ילדים ונוער הגישה במהלך חודש דצמבר 2013 עתירה מנהלית בשמו של קטין אשר הוחלט להעבירו מן החינוך הרגיל בו שהה כשלושה חודשים מתחילת שנה"ל, חזרה אל מערכת החינוך המיוחד. העתירה התבססה על הטענה כי הדבר נעשה מבלי לבחון כלל את מצבו ההתפתחותי של הקטין כיום, אשר היווה את הסיבה בשלה מלכתחילה הופנה הקטין לחינוך המיוחד. בעקבות הגשת העתירה התקיים מפגש בין האם ומחלקת החינוך של המועצה המקומית, בשיתוף הסטודנטים בקליניקה, במהלכה הגיעו הצדדים להסכמה כי לקטין תערך ועדת השמה, עוד השנה על פיה ייקבע היכן ימשיך ללמוד. לעתירה.

 

  • בעקבות התערבות של הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה, בתחילת חודש מרץ 2014 חודשה גמלת נכות בסך של 2,400 ₪ לאם לילדה בעלת מוגבלות ראייה קשה. בעקבות הטיפול בילדה, האם נאלצה להיעדר פעמים רבות מעבודתה ואף פוטרה לבסוף, ועל כן נזדקקה באופן אקוטי לסיוע כספי בדמות קצבת הנכות.

 

  • ברכות חמות לסטודנטית מיכל פרנקל, בוגרת הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות במרכז לחינוך משפטי קליני, על זכייתה במלגת הצטיינות למעורבות אקדמיה וסטודנטים בקהילה ופעילותה למען א/נשים עם מוגבלויות. למידע נוסף

 

  • מפגשי הסדרה "כשפרקטיקה פוגשת אקדמיה" ממשיכים להתקיים וזוכים להצלחה גדולה, תוך שהם מאפשרים רב שיח בין אנשי משפתח מהאקדמיה ומהפרקטיקה בהשתתפות הקהל. ביום ה-19.2.14, התקיים המפגש השני בסדרה בנושא "מדיניות כלכלית ועסקים קטנים" באירוח הקליניקה לכלכלה קהילתית וחברתית ובהשתתפות ח"כ מירב מיכאלי ,פרופ' אסף חמדני והגב' חגית רובינשטיין, על מדיניות כלכלית ועסקים קטנים. למידע נוסף

 

  • ביום ה-26.3.14 התקיים המפגש השלישי בנושא "השתלבותן/ם של יוצאי ויוצאות אתיופיה בשוק העבודה הישראלי" ", באירוח הקליניקה לייצוג אוכלוסיות מן הפריפריה ובהשתתפות ח"כ פנינה תמנו-שטה, פרופ' ניסים מזרחי ועו"ד שרון אברהם ויס. המפגשים מונחים על ידי העיתונאית גל גבאי. למידע נוסף.

 

 

facebookyoutube

 

המרכז לחינוך משפטי קליני, האוניברסיטה העברית בירושלים
טל': 02-5882554

להסרה מרשימת התפוצה לחץ כאן
כל הזכויות שמורות, המרכז לחינוך משפטי קליני © 2014
 

 

 

 

הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות

 

הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות הגישה בתאריך 30.3.2014 עתירה מנהלית נגד עריית ירושלים, הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים והוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, בשל סחבת בלתי סבירה שנקטו האחרונות בקידום תכנית מתאר ערב-א-סווחרה. מדובר בעתירה המתמקדת בהפרת חובתן של המשיבות לתכנן תוך פרק זמן סביר, המוגשת על ידי בעלי קרקעות בערב-א-סווחרה אשר מנועים מלפתח ולבנות על אדמתם.

 

העתירה עוסקת בתכנית מתאר ערב-א-סווחרה אשר מתפרשת על פני שטח של כ-1500 דונם בשכונת ג'בל מוכבר – ערב-א-סווחרה שבמזרח ירושלים. שטח התכנית הוא שטח בתולי, כמעט ללא הפרות בניה. במרכז התכנית ואדי קדרון ובו זורם נחל הקדרון המזוהם כיום מביוב ושפכים המוזרמים אליו משכונות ירושלים. במסגרת התכנית מיועד הנחל להפוך לפנינת טבע ירוקה, כן מתוכננת בניית בתי ספר ומוסדות ציבור, שיפור תשתיות, סלילת כבישים והצבת מדרכות. התכנית הוכנה במימון עיריית ירושלים מתוך מטרה מוצהרת לצמצם באמצעותה את הפערים הקיימים בין המצב התכנוני במזרח ירושלים למערבה ולתת מענה למצוקת הדיור ארוכת השנים הקיימת בשכונת ג'בל מוכבר – ערב-א-סווחרה. התוכנית מהווה חלק מחזון 'התכנון מחדש', אותו מבקש לקדם ראש העיר, ניר ברקת. 

 

אלא שלאחר שהושלמה העבודה על התכנית, אשר הוכנה בשיתוף של בעלי קרקעות, הוקפאו הליכי אישורה ומזה מספר שנים שהיא שוכבת כאבן שאין לה הופכין והעיריה אינה מקדמת אותה. במקביל להקפאת התכנית הכוללת, משתמשת בה העיריה כאמתלה מדוע יש לדחות בקשות לאישור תכניות נקודתיות המוגשות למוסדות התכנון על ידי בעלי קרקעות בשכונה. העיריה שבה וטוענת כי ראוי להמתין להשלמת התכנון הכולל לשכונה אשר יתן מענה לצרכים התכנוניים של הציבור הרחב ובינתיים דוחה עד אין קץ את אישורן של תכניות פרטניות.

 

כך, מוצאים עצמם בעלי הקרקעות בשטח ב'מלכוד 22', משום שכל ניסיונותיהם לפעול כחוק ולממש את זכותם הקניינית, נתקלים בחומה בצורה. מחד, הם מנועים מלקדם תכניות פרטניות בשטח עד לאישורה של התכנית הכוללת. מאידך, התכנית הכוללת מוקפאת זה מספר שנים ואינה נידונה בפני גופי התכנון. כל זאת במצב נתון של מצוקת דיור חמורה שקיימת זה שנים רבות בשכונת ג'בל מוכבר – ערב-א-סווחרה.

 

כפי שנכתב בעתירה: 'עיכוב בלתי סביר זה מעלה חשש שבמציאות של העיר ירושלים גם תושב העושה ככל שביכולתו כדי לפעול בצורה חוקית ובהתאם להוראות חוק התכנון והבניה אינו יכול להבנות מעבודת הרשויות המופקדות על הנושא. המסר ששולחת העיריה במחדלה לקדם את התכנית הכוללת הוא לצערנו ברור – שלא משתלם לנהוג כחוק ולהימנע מבניה בלתי חוקית באזור.'

 

העתירה היא פרי עבודת מחקר בת כשנה של הסטודנטים/יות יניב לושינסקי, אסראא אבו-סלאח, עינת גרייר, מיכל גורן, דניאל קלמנט ושמואל מוטהדה, בהנחיית עו"ד נטע פטריק מהקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות.

 

במהלך העבודה על העתירה נפגשו הסטודנטים מספר פעמים עם נציגי שכונת ג'בל מוכבר – ערב-א-סווחרה, למדו על עקרונות ושיקולים תכנוניים, נפגשו עם נציגי עירית ירושלים, סיירו בשטח המיועד לפיתוח וסייעו רבות במחקר וניסוח העתירה.

 

לעתירה.

 

humanRights

 

דבר הסטודנטית

 

שמי מיטל אביעד, סטודנטית שנה ב', ואני משתתפת השנה בפעילות הקליניקה לזכויות בהליך הפלילי בהנחיית עו"ד מני סלומון, ד'ר ענת הורוויץ ופרופ' מירי גור אריה. בקליניקה לזכויות בהליך הפלילי מתנהלים כיום שלושה פרויקטים בהם הסטודנטיות/ים לוקחות/ים חלק: הפרויקט המרכזי בקליניקה מתמקד במתן סיוע וייצוג משפטי לנאשמים חסרי אמצעים בהליך הפלילי המתנהל נגדם. פרויקט נוסף, ייחודי וראשון מסוגו בארץ, הוא 'פרויקט החפות', המתמקד בבחינה של טענות מורשעים הטוענים להרשעת שווא, כאשר במקרים מתאימים אנו גם מגישים בקשות למשפטים חוזרים לבית המשפט העליון. לצד אלו, הסטודנטים/יות בקליניקה נוטלים חלק בהעברת שיעורים עיוניים ומעשיים למשתתפי סדנת שירות המבחן כחלק מהליך שיקומי תחת צו בית המשפט.

 

לאחר מספר חודשים של פעילות משפטית אינטנסיבית בקליניקה, אני יכולה לומר בבירור כי אחת התרומות המרכזיות והמשמעותיות ביותר של הקליניקה, היא בכך שהיא מקנה לסטודנטים ולסטודנטיות המשתתפים בה יכולת התבוננות רחבה המאפשרת ניתוח של סיטואציות משפטיות בתחום הפלילי בצורה מאוזנת, שקולה ומפוכחת, ולא כזו המוטה באופן 'טבעי' לעבר עמדת התביעה והפרקליטות.

 

באופן אישי, ההשתתפות בקליניקה גרמה לי להבין את המורכבות והרב מימדיות של המושג 'צדק', וכי לעיתים, דווקא 'יש עשן בלי אש'. כך, בתחילת השנה, כאשר קיבלתי את תיק הייצוג הראשון בו נתבקשתי לתת סיוע משפטי, חשכו עיניי. הנאשם אותו נתבקשנו לייצג הואשם בתקיפת אדם זקן ובנגיחה בראשו, ללא כל סיבה, בגן שעשועים ציבורי. כתב האישום היה חמור והאירוע תואר בו בצורה אכזרית וקרה. התקשיתי להבין איך אוכל לאזור את כוחות הנפש על מנת לנסות ולהגן על עבריין נואל שכזה.

 

אלא, שבפגישה הראשונה עם הנאשם, התברר כי דברים שרואים מכאן לא רואים משם... לפגישה הגיע אדם נורמטיבי וללא עבר פלילי, עובד במגזר הציבורי, אב למשפחת מרובת ילדים ובעל עבר אישי ומשפחתי עגום ומצער במיוחד. עוד התברר, כי האירוע המתואר בכתב האישום, היה רחוק מלהיות נכון מבחינה עובדתית, שכן הנאשם כלל לא נגח בזקן בגן ציבורי, אלא ניסה להדוף אותו מחוץ לביתו לאחר שזה האחרון נכנס לביתו הפרטי וסירב להתפנות משם.

 

במסגרת הטיפול בתיק, בחנו את הטענה המשפטית בדבר 'הגנת בית מגורים'. טענת הגנה זו, מבוססת על חוק חדש שנחקק במהלך ניהול התיק בפרשת דרומי ולכן מכונה 'חוק דרומי'. פרשנות החוק בפסיקה הרחיבה את השימוש המותר בכוח לצורך הדיפת פורצים לשטח מגורים, בהתבסס על תחושתו הסובייקטיבית של המתגונן באשר לעוצמת הסכנה הנשקפת לו, המאפשרת לו תגובה החורגת מגדרי ההגנה העצמית הרגילה. בענייננו, לכאורה נסיבות המקרה אינן מתיישבות באופן אינטואיטיבי עם התכליות אליהן כיוונה פרשנות החוק, שכן המתלונן הינו אדם זקן ואין הוכחה לכך שכניסתו לשטח ביתו של הנאשם נעשתה לצורך ביצוע פשע. אולם, בסופו של יום, הגענו למסקנה כי יש להחיל את הדוקטרינה בענייננו שכן הנאשם עצמו תפס את המציאות ככזו העונה על הקריטריונים להם כיוונה הפרשנות המשפטית. היות ובאותה תקופה אירעו מספר רב של אירועי פדופיליה מתוקשרים בשכונתו של המבקש, אשר הובילו לפאניקה ציבורית של ממש בקרב דיירי השכונה, הנאשם היה נתון תחת חרדה של ממש מתופעת הפדופיליה. הנאשם האמין בלב שלם כי הזקן שנכנס לחצר ביתו בשעת ערב מאוחרת, עת ילדיו הקטינים משחקים שם, ביקש לפגוע בילדיו, ועל כן לאחר שהזקן סירב להתפנות מן החצר - הנאשם הדף אותו אל מחוץ לחצר.

 

במהלך העבודה על התיק התחוור לי כי אף על פי שנוח לחשוב שהצדק מצוי תמיד בצדו האחד של המשוואה (ובעניינו בצדה של המשטרה והתביעה) - המציאות הנה מורכבת יותר, טעויות ותקלות עשויות לקרות, ואנשים חפים מפשע עשויים למצוא את עצמם, על לא עוול בכפם, ניצבים בלב הליך פלילי המנוהל כנגדם.

 

כבר בעיצומה של שנת הלימודים אני יכולה לומר כי הפעילות בקליניקה מאפשרת לחוות חוויה ייחודית, חשובה וחיונית לאין ערוך לכל מי שמעוניין לעבוד בתחום המשפט הפלילי, בין אם כפרקליט ובין אם כסניגור. גם אם בסופו של דבר אבחר לעבוד כפרקליטה ולא כסניגורית, אין לי ספק כי ההתנסות בקליניקה תסייע לי להיות פרקליטה מאוזנת ושקולה יותר. פרקליטה היודעת לבחון סיטואציות משני צדי המטבע ויודעת אף כיצד נראית המציאות מן הצד השני של המשוואה, הצד שאיש אינו רוצה להימצא בו.

 

 

הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה

 

הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה פרסמה ממצאים ראשוניים לגבי דפוסי התעסוקה של יוצאי/ות אתיופיה בשוק העבודה הישראלי. הממצאים מבוססים על העבודה השוטפת של הקליניקה במרכזי הקליטה לעולי אתיופיה בעיר ירושלים בארבע השנים האחרונות. הם הוצגו במסגרת המפגש השלישי בסדרה 'כשפרקטיקה פוגשת אקדמיה', של המרכז לחינוך משפטי קליני, לרגל היום הבינלאומי למאבק בגזענות.  לדף הממצאים

 

במסגרת הפעילות המשפטית השוטפת של הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה במרכזי קליטה לעולי אתיופיה בעיר ירושלים, טיפלו הסטודנטים/יות,  בהנחייתם של עו"ד ורדית דמרי-מדר ועו"ד אוהד אמר, במספר רב של תיקים שעסקו בתנאי ההעסקה של עובדים/ות יוצאי ויוצאות אתיופיה.

 

מניתוח כלל הפניות, אשר הגיעו לקליניקה בין השנים 2009-2013 במוקדי הקליטה ליוצאות ויוצאי אתיופיה, עולה כי 62% מהפניות עסקו בדיני עבודה, בעוד יתר הנושאים בהן עוסקת הקליניקה נדחקו לשוליים: ביטוח לאומי (10%), דיור (11%), חובות והוצאה לפועל (12%).

 

מהנתונים שנבחנו על ידי הקליניקה עלה כי למעלה מ-90% מהפונים שהגיעו לקליניקה הועסקו באמצעות חברות קבלן, בענפי האבטחה והניקיון. נתון זה משתלב עם מחקרים אחרים הסוקרים את השתלבותם של יוצאי/ות אתיופיה בשוק העבודה, אשר מראים כי אחוזים גבוהים מאוכלוסייה זו מצויים בשוק העבודה השניוני. כך ממחקר שנערך בשנת 2006, על סמך סקרי כוח אדם, עולה כי כ-35% אחוז מבין המועסקים מקרב עולי אתיופיה עובדים בעבודות בלתי מקצועיות (לעומת 4%% מקרב יהודים ותיקים)[11]. הגדרה זו כוללת בתוכה עבודות אשר ברובן המכריע העובדים בהן אינם מועסקים באופן ישיר, אלא באמצעות חברות קבלן. למעשה, פירושו של נתון זה הוא כי כל עולה שלישי מאתיופיה אשר במעגל התעסוקה הינו בעל פוטנציאל להיכלל באוכלוסיית עובדי קבלני השירות[2]כאמור, עובדי קבלן הינם חלק ממה שמכונה 'שוק העבודה השניוני', המאופיין בדרך כלל, בתנאי עבודה התואמים את התנאים המינימאליים הקבועים בחוק ואף למטה מכך. העובדים בשוק השניוני מקובעים בעבודת לא יציבות וחלקיות, היעדר ביטחון תעסוקתי ואופק קידום וכן מאופיינים תחלופת עובדים בתדירות גבוהה. שוק העבודה השניוני הוא בדרך כלל תמונת ראי של שוק העבודה הראשוני, כך שבשוק העבודה השניוני יש ייצוג יתר של אוכלוסיות מוחלשות ובכלל זה גם יוצאי ויוצאות אתיופיה.

 

בהתאם לכך, מהממצאים שפרסמה הקליניקה עולה כי עיקר התלונות של יוצאות ויוצאי אתיופיה עובדי קבלן, הינה על הפרה של זכויותיהם/ן הקוגנטיות: ב61% מהתלונות לא שולמו פיצויי פיטורין,53% מהתלונות נגעו לתנאיהם הסוציאליים של העובדים כגון דמי הבראה, פדיון ימי חופשה ותשלום דמי חגים, למעלה מ-20% מהתלונות היו בשל פגיעה בצבירת ותק אגב חילופי מעסיקים, 23% מהתלונות עסקו בהרעת תנאי העסקה, ב- 13.5% מהתלונות לא שולמו שעות נוספות, וב-10% מהתלונות לא נערך שימוע לעובד טרם פיטוריו.

 

ממצאים אלה ואחרים הוצגו במסגרת המפגש השלישי בסדרה 'כשפרקטיקה פוגשת אקדמיה', אשר עסק בהשתלבותם של יוצאי/ות אתיופיה בשוק העבודה הישראלי ונערך במיוחד לרגל היום הבינלאומי למאבק בגזענות. המפגש נערך בהשתתפותה של ח'כ פנינה תמנו-שטה, יו'ר השדולה לקידום יוצאי אתיופיה בישראל, עו"ד שרון אברהם-ויס, נציבת מחוז תל אביב של הנציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה, ופרופ' ניסים מזרחי, ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

 

במהלך המפגש התעורר דיון בנוגע להסללתם והכוונתם של יוצאי ויוצאות אתיופיה לעבודות בלתי מקצועיות, בדגש על עבודות המתבצעות במסגרת של חברות קבלן, וכן על קשרי הגומלין בין שוק התעסוקה הישראלי לבין מנגנונים חברתיים אחרים שמובילים למיצובה בשוליים של אוכלוסייה זו, בדגש על חינוך ורווחה.

 

בהמשך ישיר למסקנות והממצאים שפרסמה הקליניקה, בימים אלו שוקדים/ות הסטודנטיות/ים על  איתור דרכי פעולה משפטיות יצירתיות, הן בנוגע לאכיפתם של חוקי המגן על ידי משרד התמ'ת, והן בנוגע לתוכניות השונות העוסקות באפליה מתקנת, לרבות מספר ההקצאות של יוצאות ויוצאי אתיופיה במקומות עבודה ציבוריים ובאתרים נוספים. בנוסף, הקליניקה תצטרף לסדרת דיונים במסגרת של שולחנות עגולים, בנושא העסקת אתיופים/יות, שעתיד לקיים מוקד הקליטה ליוצאי אתיופיה.

 

[1] וולדה צדיק חביב.

[2] היות והמחקר נערך בשנת 2005, אנו משערים כי מספר המועסקים בעבודות לא מקצועיות גדול יותר היום בשל התרחבות שוק העבודה הקבלנית.

 

עו"ד בנעלי בית

 

איך התגלגלתי לעריכת דין חברתית

 

כשהייתי קטנה הייתי תולעת ספרים. אימי אומרת שכשלא קראתי הייתי עסוקה במשחק שבו אני המורה לאחיותיי ובנות השכנים. לעומתה, אבי תמיד רצה שאהיה עו"ד. תמיד הייתי רגישה לפערים חברתיים וכלכליים, ומילדותי ראיתי כיצד הקמת מדינת ישראל הובילה לא רק לנישול הפלסטינים מאדמותיהם ולקרעים ופגיעה במרקם החיים של בני משפחה משני עברי הגבול, אלא גם לתרבות של השלטת פחד וכניעה בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל. ההורים שלי חינכו אותי מחד שהשמיים הם הגבול ומנגד לרגישות חברתית וערבות הדדית. בתיכון למדתי בבית ספר יהודי אליטיסטי. בשנים אלו התחזקה אצלי התחושה שרמת הפערים, החסמים והשוני איתם מתמודדים פלסטינים אזרחי ישראל אל מול אזרחי ישראל היהודים - זועקת לשמים, ושזו יכולה להיות אך ורק תוצר של מדיניות. שם גם התגברה אצלי התודעה הפוליטית-חברתית והמגדרית – למרות שאין סיבה לחשוב שבנות פחות חכמות ומוכשרות מבנים בכל חברה נתונה, היינו בסך הכל קומץ  בנות בשכבה. בלימודי התיכון נוכחתי גם לדעת כי ישנם פערים אתניים בתוך החברה הישראלית-יהודית. ביום הראשון ללימודים הגעתי באיחור, כשהגעתי לחדר שלי בפנימייה, מי שהיו שם לא עיכלו מי עומדת ממולם. הם ידעו שתגיע ערביה, אך לא ציפו שתיראה כמוני.  ומכאן הבנתי את גודל הסטיגמה ועומקה. בבית הספר הרגשתי צורך להוכיח שאני יכולה הכל: החל משבירת הסטיגמה שאיתה באתי מהכפר ולפיה בנות לא יכולות ללמוד פיזיקה, וכן כפלסטינית, להוכיח שאני יכולה להצטיין בלימודי תנ'ך אפילו יותר מהתלמידים היהודים הדתיים בבית הספר. למזלי למדתי שם בעיקר על חברות של אמת בין נשים שלכאורה אין כל דבר שיכול היה לאחד או להפגיש אותן וכי למרות כל הפערים והחסמים, מה שמאחד אותנו כבני/ות אדם וחווה, רב על המפריד.

 

למרות שהשתוקקתי ללימודי ספרות ערבית, לאחר שלוש שנים של לימודים בשפה העברית, חוויה זו הכריעה עבורי שייעודי הוא לימודי משפטים, וזאת אך ורק במטרה לקדם באמצעות הכלי המשפטי את ערך השוויון וזכויות האדם. החלום כמעט התרסק כאשר לא התקבלתי ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית, ונאלצתי להילחם במשך שנתיים למימוש הייעוד שלי.

 

התיק הכי משמעותי שלי

 

עבורי חשיבות הקייס המשפטי איננו התקדים שאולי יילמד בבתי הספר למשפטים, אלא האם הצלחתי באמצעותו לקדם את זכויות האדם. לעיתים משיגים התקדמות במימוש הזכות, או לחלופין חושפים את הפרתה ומשתמשים בחשיפה זו כדי להילחם בהפרה בכלים אחרים, אך העתירה נדחית. אתן שתי דוגמאות:  בשנת 2001 – כאשר התחלתי לעבוד כעו"ד באגודה לזכויות האזרח, 'ירשתי' עתירה שדרשה לקבוע קריטריונים שוויוניים להקמת שירותי בריאות ראשוניים, ולגזור מקריטריונים אלה הקמה של מרפאות בכפרים הבלתי מוכרים בנגב. הדיון בעתירה התקיים בזמן חופשת הלידה שלי, במותב אשר כלל את השופטת דליה דורנר. במהלך הדיון השופטת פנתה אלי באופן ישיר ושאלה – 'מה את רוצה: מרפאות או קריטריונים?'  עניתי במיידי 'את שניהם'.  השופטת דורנר השיבה 'במה את בוחרת?' ואמרתי 'קודם כל מרפאות'. במהלך ארבע השנים שחלפו בין לידת בתי ראמה ללידת בני אראם, בית המשפט שימש זירה למעקב אחר הקמת שבע מרפאות, מתוכן שש  במקומות שהציבור שיווע להן. כ- 35 אלף א/נשים יכלו לממש את זכותם לבריאות, במחיר של זניחת הזכות לשוויון, שכן לאחר הקמת המרפאות, דחה השופט רובינשטיין את הדרישה לקבוע קריטריונים שוויוניים להקמת מרפאות בישראל ולגזור מהם את מספר ומיקום המרפאות שיש להקים בכפרים הבלתי מוכרים.

 

דוגמא שניה: במסגרת עבודתי כמנהלת המחלקה המשפטית בוועד הציבורי נגד עינויים בישראל הצבנו לנו למטרה להיאבק בעינויים על ידי מאבק בחסינות המוענקת לחוקרי שב'כ החשודים בעינויים. בפברואר 2011 הגשנו עתירה, פרי עמל של עבודת צוות שכללה חמש עו"ד - ארבע עמלו על הכתיבה ועו"ד חמישית נוספת הצטרפה בשלב הדיונים בבית המשפט, שהתקיימו מיד לאחר לידת בני כרמל. גם הפעם, רוב רובן של טענותינו התקבלו, ובית המשפט הדגיש את החובה לקיים בדיקה עצמאית ואפקטיבית בתלונות על עינויים (במקום דרישתנו לחקירה פלילית) וכן להבטיח שההחלטה תתקבל בידי הגורם המוסמך לכך, אשר יוסמך לא רק לגנוז את התלונות אלא אף להורות על פתיחה בחקירה פלילית וכי תובטח זכות ערר. למרות שהעתירה העקרונית לא התקבלה, בפברואר השנה החל גורם הבדיקה העצמאי את עבודתו.

 

לדעתי, המשותף לשתי העתירות הללו ולתוצאה המשפטית בהן, נעוץ בעובדה שהן עוסקות בסוגיות שבלב לבה של המחלוקת הפוליטית בין יהודים לערבים / ישראלים לפלסטינים.

 

מה הן זכויות אדם בעיני

 

זכויות אדם בעיני הן הבסיס להתפתחות התקינה של כל אישה ואיש. אני סבורה כי הזכות לכבוד הינה מעין זכות-על וממנה נגזרות כל יתר הזכויות. בלי קיום אנושי שוויוני בכבוד ובלי לכבד את ערך האדם של כל אחת ואחד מאיתנו, אין ערך  להתפתחות האנושית ולשגשוג שיכולים להיות מנת חלקה של קבוצה זו על חשבון קבוצה אחרת. בין אם הפערים מעמדיים, מגדריים (ובכלל זה זהות מגדרית ונטייה מינית), תרבותיים, אתניים, לאומיים או מכל סיבה של שייכות קבוצתית אחרת.

 

חברה ומדינה אשר איננה שומרת על זכויות האדם של כולנו ומערכת משפטית אשר איננה מגנה על כלל זכויות האדם באשר הן, ובראשן זכויות האויב והשונה – עתידה לפגוע בסופו של יום בזכויות האדם של מי שנמנים על הגרעין הקשה של הרואים עצמם שייכים לה.

 

אם לא הייתי עו"ד הייתי...

 

מורה לערבית... ואולי כותבת פרוזה בשפה הערבית.

 

דמות שהשפיעה עלי

 

אני מי שאני בזכות משפחתי – אמי, אבי, סבתי המנוחה, ובן זוגי שהשפיעו עליי ותמכו בי לאורך הדרך; הם ואיתם ילדיי, אחי ואחיותיי אשר נותנים לי את הכוח להמשיך ולפעול למען קידום הזכויות של כולנו ולמען כולנו. מבחינה מקצועית, אני חבה תודה לד'ר אורית קמיר, הראשונה שלימדה אותי לכנות הפרות זכויות נשים ואדם בשמן, ולימדה אותי ששלב ה-naming  הכרחי למאבק בהפרות ולקידום הזכויות.

 

  

 

עו"ד באנה שגרי היא מנהלת המחלקה המשפטית של הוועד הציבורי נגד עינויים. בעברה שימשה כעו"ד באגודה לזכויות האזרח והיתה אמונה על קידום זכויות  המיעוט הפלסטיני הבדואי בכפרים הבלתי מוכרים. עו"ד שגרי היא בעלת תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית ותואר שני במשפטים מ-American University בוושינגטון, עם התמחות במשפט בינלאומי של זכויות אדם. עו"ד שגרי עוסקת בקידום זכויות אדם עוד משנת 1999 ולצד עבודתה, היא פעילה בארגונים פמיניסטיים רבים.

 

קליניקה לזכויות נשים בעבודה

 

הקליניקה לזכויות נשים בעבודה ערכה ביום ה-20.2.14 מפגש מיוחד בנושא 'הטמעת חשיבה מגדרית - מבט משווה על ישראל ואנגליה', בשיתוף ארגוני החברה האזרחיות ואנשי ונשות אקדמיה.

 

במפגש התארחה פרופ' סנדרה פרדמן מאוניברסיטת אוקספורד, מומחית לזכויות אדם, דיני עבודה וסוגיות של אפליה ואי-שוויון, שהינה אחת מהחוקרות החשובות בתחום של הטמעת חשיבה מגדרית בשוק העבודה האנגלי בפרט והאירופאי בכלל. במהלך המפגש פרופ' פרדמן תיארה את הפעילות אשר נעשתה באנגליה לשם הטמעת חשיבה מגדרית במגזר הציבורי והפרטי, תוך שהיא מתייחסת לקשיים הקיימים ביישום ואכיפה של מודלים המבקשים לבצע הטמעת חשיבה מגדרית מהותית וארוכת טווח. מודלים שכאלו דורשים, למעשה, מן הגופים הרלבנטיים, לבצע שינוי שורשי של תפיסות עולם ודפוסי פעולה בארגונם, ולפעול בצורה פרו-אקטיבית, הכרוכה במשאבי זמן ומשאבים תקציביים, לשם קידום של שיוויון מגדרי.

 

לאחר הרצאתה של פרופ' פרדמן, הוצגו ארבעה פרויקטים מרכזיים להטמעת חשיבה מגדרית, בהקשר הפנים-ישראלי. בתוך כך, מרכז אדווה הציגו את פעילות 'פורום נשים לתקציב הוגן', הפועל מזה למעלה לעשור, ובמסגרתו נערכים מחקר ופעילות לובינג לקידום חשיבה מגדרית בסוגיות תקציביות ברמה הארצית והמוניציפלית. לאחר מכן הוצג פרויקט 'שוות' של מכון ון-ליר, המבקש להטמיע חשיבה מגדרית כאסטרטגיה כוללת לקידום מעמדן הדמוקרטי והאזרחי של נשים מקבוצות שונות, כאשר הדבר נעשה על ידי יצירת קשרים בין ארגוני שטח לבין קובעי מדיניות, חקיקה ושינוי חברתי רחב ובמסגרת של ארגוני נשים (כדוגמת תא העיתונאיות). שדולת הנשים הציגו פעילות להטמעת חשיבה מגדרית במקומות עבודה, והדגימו את הדברים מפרויקט משותף ששדולת הנשים מקיימת כיום יחד עם חברת החשמל, על מנת לקדם שוויון מגדרי בתוך חברת-החשמל, בדגש על ייצוג נשים וצמצום פערי שכר בין גברים לנשים בחברה.

 

האירוע כולו נערך בחסות הקליניקה לזכויות נשים בעבודה. אחד הפרויקטים המרכזיים השנה של הקליניקה לזכויות נשים בעבודה, הינו עריכת מודל להסכם קיבוצי המקדם שוויון מגדרי, שנועד לקדם זכויות לנשים בפרט וזכויות הוריות בכלל ולאזן בין עבודה משפחה (work-family balance). המודל מכיל סעיפים שונים הקשורים לתחומי היום-יום בשוק העבודה, ביניהם קבלה לעבודה, סדרי עבודה, תנאים סוציאליים, קידום, מניעת הטרדה מינית ופיטורים. החידוש הגדול של הפרויקט הוא בכך שהוא מבקש לקדם סוגיות מגדריות ושוויון מגדרי במקומות עבודה באמצעות הסכם קיבוצי דווקא, אשר נחשב, מסורתית, ככלי שנעשה בו שימוש בעיקר על ידי גברים שהובילו משאים ומתנים קיבוציים, ונועד לקדם סוגיות 'ניטרליות' של עובדים במקומות עבודה, להבדיל מסוגיות 'מגדריות'.

 

המודל נערך על ידי צוות של שלושה סטודנטיות/ים: דורית המברג, עומרי טנקמן וסודיה כהן, בהנחיית עו"ד תמי קצביאן ובשיתוף פעולה עם ארגון העובדים 'כוח לעובדים'. החיבור לארגון 'כוח לעובדים' נעשה מתוך שאיפה לאתר מענה לדילמות אותנטיות העולות מן השטח ולהיות מיושם במו"מ עתידיים של הארגון. במסגרת העבודה על המודל, הסטודנטיות/ים למדו את ההסכמים הקיבוציים הקיימים במשק הישראלי, סקרו מאמרים מהארץ והעולם וכן חקיקה, פסיקה והמלצות רלוונטיות בנושא, וכן נפגשו עם הפורום הפמיניסטי של 'כוח לעובדים' על מנת לקבל פידבק ראשוני 'מהשטח'. השאיפה היא כי בסופו של יום ארגוני עובדים נוספים יסכימו לאמץ וללמוד חלקים מן המודל.

 

בסיום המפגש התקיים רב-שיח בהנחיית פרופ' גיא דוידוב וד'ר עינת אלבין, ובהשתתפות נציגות מנעמ"ת, ויצ"ו, הסתדרות העובדים הכללית החדשה, שדולת הנשים, מרכז תמורה, שתי"ל, 'כוח לעובדים', מרכז אדוה, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, הסתדרות העובדים, מכון ון-ליר, הקליניקות בבר-אילן, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרפולוגיה באוניברסיטה העברית והפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.

 

לצד העשרת הידע של המשתתפות באשר למודלים הקיימים בתחום באנגליה ובישראל, המפגש העלה שאלות ביחס לאפשרות הפרגמטית להטמיע חשיבה מגדרית באתרים שונים בחברה הישראלית, באופן שיש בו כדי להשפיע השפעה של ממש על כלכלתן, רווחתן וכבודן של נשים בישראל.