הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה

 

מדי שנה מחולקים כספי הרווחים של מפעל הפיס, בסך של מאות מיליוני שקלים, לטובת פרויקטים בתחומי החינוך, החברה והתרבות ברשויות מקומיות ברחבי הארץ. בשנים האחרונות, רבו המקרים בהם מבקשים נושים של רשויות מקומיות, בעיקר עניות, להטיל עיקולים על כספים אלו על מנת לפרוע את חובותיהן כלפיהם. לאור התעצמותה של התופעה, התבקשה הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה לכתוב חוות דעת בנושא.

 

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה בה חלק גדול מכיתות הלימוד בישראל נבנות מכספי מפעל הפיס. בנוסף, מפעל הפיס הפך להיות גורם מרכזי המספק תרבות העשרה וחינוך בשעות אחר הצהריים לילדים. יחד עם זאת, כספי מפעל הפיס אינם מוגנים מפני עיקולים, דבר המאפשר לנושים של רשויות מקומיות לעקל כספים אלה. בחינה של היקפי תופעת הבקשות לעיקול כספי מפעל הפיס, מגלה כי מרבית הבקשות מופנות כנגד רשויות מקומיות מוחלשות הנמצאות במצב כלכלי קשה ונמצאות חייבות לנושים שונים. חוות הדעת של הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה עוסקת בשאלה האם יש לאפשר עיקול כספי מפעל הפיס המיועדים להיות מועברים לרשויות מקומיות עניות לצרכי חינוך ומוסדות ציבור, ומהן המשמעויות החברתיות של פרקטיקה המאפשרת הטלת עיקולים על כספים אלו.

 

בפתח הדיון מתייחסת חוות הדעת לכך שחלוקת רווחיו של מפעל הפיס לרשויות המקומיות מתבצעת על פי מדיניות של "הקצאה מתקנת": ככל שדירוגה החברתי-כלכלי של הרשות נמוך יותר וככל שהיא רחוקה יותר ממרכזי הערים הגדולות - כך יגדל חלקה היחסי בחלוקת כספי הרווחים של מפעל הפיס. כלומר, ביסודה של מדיניות חלוקת כספי מפעל הפיס ניצב הרציונל של צמצום הפערים הכלכליים-חברתיים בין רשויות מקומיות שונות. אישור עיקול הכספים יוצר מצב בו לא זאת בלבד שהכספים אינם מממשים את תכליתם הפרוגרסיבית והמתקנת לצמצום הפערים בחינוך - בסופו של דבר הם כלל אינם מגיעים אל הרשויות החלשות מבחינה חברתית-כלכלית, אשר זקוקות להם באופן הדחוף ביותר, וכך נמנעת מהן האפשרות לקדם את האוכלוסיות המתגוררות בתחומן.

 

לאור זאת, עמדת הקליניקה היא כי אין לאפשר הטלת עיקול על הכספים, בראש ובראשונה משום שאישור הטלת העיקול ייצור מצב בו חלוקת הכספים של המוסד איננה שוויונית ופוגעת בעקרון הצדק החלוקתי. במצב דברים זה, הכספים 'מדלגים' מעל לרשויות החלשות מבחינה כלכלית, ומגיעים היישר לנושים. גם אם אין באישור עיקול הכספים משום הפלייה ישירה של הרשויות המוחלשות, הרי שבמבחן התוצאה המפלה, ברור כי אותן הרשויות שחרב העיקול מתנופפת מעל לראשיהן, הן ברובן המוחלט רשויות אשר נמצאות בחלקו התחתון של המדד החברתי-כלכלי, והן אלו אשר תיפגענה ככל שתאושר בקשת העיקול.

 

לזאת יש להוסיף כי מלבד משרד החינוך, מפעל הפיס משמש כיום כגוף הגדול ביותר המממן ובונה בתי ספר וגני ילדים בישראל. משכך, בעיקול כספי הרווחים המועברים ממפעל הפיס לרשויות המקומיות החלשות, יש גם משום פגיעה בזכותם לחינוך של התלמידים/ות המתגוררים/ות בתחומי רשויות אלו.

 

בנוסף לטענות החוקתיות, בהסתמך על חוק יסודות התקציב וחוק רשויות מקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך), תש"ס-2000, נטען כי האינטרס הציבורי המובהק הוא כי כספים המועברים למועצות מקומיות למטרות ברורות ומוגדרות ('כספים צבועים') יהיו מוגנים מעיקול ולא ייעשה בהם שימוש אחר מהמטרה לשמה הועברו למועצה המקומית, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בכספים המיועדים לחינוך. בהגנה על כספים כאלו מעיקול יש אף משום ייצוג אינטרס של תושבים/ות, אשר עשויים במצבים מסוימים למצוא עצמם שבויים בידי רשות מקומית שתבחר, מרצון או מכורח, לנתב כספים האמורים להגיע לקידום מטרות בתחומי החינוך, החברה והרווחה, לשם כיסוי חובות הנובעים מבעיות כלכליות של הרשות עצמה.

 

עוד נטען בחוות-הדעת כי לאור מבחני המידתיות והסבירות, במסגרת ניהול הליך העיקול יש לבחור בהסדר אשר פגיעתו באינטרס הציבורי פחותה ומידתית יותר, ולצמצם את הפגיעה בתושבים/ות במסגרת ביצוע ההליך.

 

אישור בקשות העיקול עלול ליצור תקדים מסוכן, אשר הנפגעים הישירים ממנו יהיו תושבי/ות יישובי הפריפריה החברתית-גאוגרפית בישראל, אשר זקוקים לכספים אלו כדי לממש את זכותם לחינוך באופן שוויוני. באישור העיקול יש כדי למנוע מאותן רשויות לבנות כיתות, ולספק את התנאים החיוניים לכל תלמידה ותלמיד במדינת ישראל, כדי להצליח.

 

לקריאת חוות הדעת לחץ כאן.