Table of Contents

עו"ד בנעלי בית

 

איך התגלגלתי לעריכת דין חברתית? 

 

הגעתי ללימודי המשפטים בדרך מקרה. ביקשתי ללמוד בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית. אחי המבוגר, שלמד משפטים, יעץ לי להירשם גם ללימודי משפטים, בטענה שממדעי הרוח ניתן ליהנות, אך קצת קשה להתפרנס. נרשמתי, התקבלתי ונשביתי בקסמו של המשפט.

 

פנייתי לתחום החברתי הייתה טבעית. משחר ימיי חונכתי על ברכיה של "תורת חסד", הדואגת לכלל ולא רק לפרט. 
בעיניי, המשפט הוא שליחות ולא רק מקצוע. חלק מ"תיקון עולם", חובתו הבסיסית של כל אדם בכלל ושל יהודי בפרט. בראשית דרכי התנדבתי לעסוק בייעוץ משפטי בשכונות הקטמונים במסגרת עמותת "סנגור קהילתי". נחשפתי שם מכלי ראשון למצוקות ולעוולות החברתיות הגדולות שבינותינו ולצורך החיוני בהנגשת המשפט גם לאוכלוסיות מעוטות יכולת. בהמשך הדרך זכיתי לייצג ועודני מייצג בהתנדבות קבוצות שונות הפועלות בתחום החברתי וביניהן "מעגלי צדק" (שהייתה לי הזכות להימנות עם מייסדיה); מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפות מיניות; ארגונים לזכויות נשים והעצמתן דוגמת "קולך" ו"מרכז צדק לנשים"; "נאמני תורה ועבודה"; תנועת "הכל חינוך"; תנועת "נוער כהלכה" למיגור ההפליה בחברה החרדית; מרכז המידע לניצולי שואה בישראל; "מבוי סתום" - למען העגונות ומסורבות הגט, ועוד.


התיק הכי משמעותי שלי

 

למרות שזכיתי לייצג עשרות עותרים בתיקים חשובים (ואף מתוקשרים) דוגמת פרשיית הפליית הבנות הספרדיות ב"בית יעקב" בעמנואל והעתירה לביטול הסכם הטיעון המביש שנעשה עם משה קצב, התיקים החשובים ביותר בעיניי הם דווקא התיקים ה"קטנים" שעוסקים במצוקות האנשים שמן השורה. בתיק אחד זכיתי לייצג הורים לנער אוטיסט שעתרו לבג"ץ נגד הכוונה לקצר את שנת הלימודים שלו בחודשי הקיץ, דבר שהיה מונע ממנו טיפול נאות ומהוריו להמשיך ולעבוד. מבחינה משפטית צרופה התיק היה חסר סיכוי. החלטנו לטעון בשם הצדק ולשמחתי בית המשפט סייע לנו. במהלך הדיון, המדינה חזרה בה ומני אז כל הילדים האוטיסטיים בישראל זוכים לעוד שבועיים לימודים בקיץ. במקרה אחר זכיתי לייצג אישה מחו"ל שהייתה מסורבת גט במשך כארבע שנים, וזאת לאחר שעברה שנות התעללות רבות במשך נישואיה. כשבעלה ביקר בארץ, הוצא נגדו צו עיכוב יציאה. הוא עתר לבג"ץ בטענה שאין לבית משפט בישראל סמכות לדון בעניינם של תושבי חו"ל. לשמחתנו בית המשפט הגבוה לצדק קיבל את טענותינו והותיר את צו עיכוב היציאה על כנו. למחרת בבוקר, פחות מ-24 שעות לאחר תום הדיון בבג"ץ, נתן האיש גט לאשתו והוציאה לחופשי. אילו הייתי לעורך דין רק בשביל שני תיקים אלה – דייני.

 

מהן זכויות אדם בעיני

 

בעקבות תפישת העולם המבוטאת בעולמה של תורת ישראל, אני מעדיף לדבר על "חובות האדם וזכויותיו". בראש ובראשונה מדובר בחובות שמהן נובעות הזכויות.

 

בעיני, זכויות אדם הן לא שם פרטי אלא שם משפחה. לא רק תחום משפטי צר אלא אורח חיים ומורה דרך. חובות האדם וזכויותיו מטילות על כל אחת ואחד מאתנו את החובה לדאוג לכבודו של אדם - כל אדם, ללא הבדל דת, גזע ומין - להבטחת חירותו, לשמירה על חייו וליכולתו לממש את כישוריו כאדם. לצערי, מרוב דיבורים על "זכויות" אנו שוכחים לעתים את ה"אדם". ולא אחת נדמה שמחברת רווחה היינו לחברת רווח, חברת כוח אדם שמרובה בה הכוח ומועט בה האדם. חברה של "עושקים מורשים", הפועלים במסגרת החוק אך כ"נבלים ברשות התורה". מדינת ישראל היא מן המתקדמות בעולם בנושאי חקיקה חברתית, אך למרות זאת בשל הפער הגדול בין תיאוריה ומעשה, נמצאת בפסגת המדינות בעולם המערבי שבהן יש פער בין העשירונים העליונים והתחתונים, ובפסגה המפוקפקת של סחר בבני אדם (מצב שלשמחתנו השתנה מעט בשנים האחרונות לטובה).


אם לא הייתי עו"ד הייתי...

 

מחנך, רב או אמן. גם כיום אני מנסה (לא תמיד בהצלחה) לשלב בין תחומים מרתקים אלה שכל אחד מהם וכולם יחדיו הם עולם ומלואו, רצוף משימות, אתגרים, חוויות והנאה.

 

דמות שהשפיעה עליי

 

בראש ובראשונה הוריי, פרופ' דבורה הכהן והרב מנחם הכהן המשלבים תורה ועבודה, חיי רוח וחיי מעשה. במהלך שנות לימודיי בישיבה, הושפעתי רבות משני ראשיה, מורי ורבותיי הרב יהודה עמיטל ז"ל ויבדל לחיים טובים הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין. בעולם המשפט, זכיתי לקנות שפע חוכמה, בינה ודעת משני מאמניי, המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון פרופ' מנחם אלון ז"ל, ויבדל"ח עו"ד (לימים המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון) ד"ר מישאל חשין.  חוכמתם, ולא פחות מכך אנושיותם של כל אלה, היו לי לעמוד האש עמוד הענן.

 

פרופסור אביעד הכהן, דקאן המרכז האקדמי "שערי משפט" ומנהל המרכז להוראת המשפט העברי ולימודו; מלמד קורסים בתחומי המשפט החוקתי, משפט עברי, זכויות חברתיות, דת ומדינה ודיני תקשורת ב"שערי משפט" ובפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. בעבר לימד גם בפקולטה למשפטים באוניברסיטת "בר אילן" ובביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. סיים תואר ראשון ותואר שני (בהצטיינות) ותואר שלישי (בציון "מעולה") בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים. מייסד ויו"ר "מוזאיקה" – המרכז לחקר דת, חברה ומדינה; עמית מחקר  במכון ון ליר בירושלים; חבר הוועדה למונחי משפט של האקדמיה ללשון העברית. כתב מאות מאמרים, בנושאי משפט חוקתי, משפט עברי ויחסי דת ומדינה. משנת 1997 שימש חבר במערכת פסקי הדין (פד"י) של בית המשפט העליון, ובשנים 2009-2006 שימש כעורכם הראשי. כתב את הערכים החדשים בנוגע לזכויות האדם במהדורה החדשה של "אנציקלופדיה יודאיקה", ובהם ערכים על חופש הביטוי, חופש התנועה וחופש העיסוק. בשנת 2011 כתב את "אמנת הספרייה הלאומית" שהושקה בטקס חגיגי במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה, ואנשי ממשל בכירים. חבר במערכות כתבי עת מדעיים שונים, וביניהם "שערי משפט", "משפחה במשפט", "רפואה ומשפט"; "שנתון המשפט העברי","זהויות", ועוד. לצד פעילותו האקדמית, פעיל הכהן בעבודה מעשית כעורך דין. בין השאר, הוא מכהן כיועץ המשפטי של דירקטוריון מפעל הפיס. בעבר כיהן כחבר ועד מחוז ירושלים בלשכת עורכי הדין וחבר בבית הדין המשמעתי שלו; כדירקטור במכון להשתלמות עורכי דין; דירקטור ב"מדרשה ללימודי משפט" של ועד מחוז ת"א בלשכת עורכי הדין, ובוועדות ציבוריות שונות. חבר ועדת האתיקה העליונה למחקרים לא רפואיים בהם מעורבים בני אדם, האוניברסיטה העברית בירושלים וועדת האתיקה של האגודה הישראלית לחקר הפוריות (איל"ה). בין השאר שימש יועץ לוועדת הקודיפיקציה במשרד המשפטים, יועץ ל"ועדת שושני" שעסקה בתקצוב מוסדות החינוך בישראל, חבר הוועדה ליישום האמנה הבינ"ל בדבר זכויות הילד במשרד המשפטים; דירקטור ויו"ר ועדת הלוגיסטיקה של פרויקט תגלית-Birthright Israel ובמכון המשותף לגיור בסוכנות היהודית.