Table of Contents

עו"ד בנעלי בית

איך התגלגלתי לעריכת דין חברתית?

 

איני יכולה להזדהות עם הרעיון של "התגלגלות" לעניין, שכן כבר בגיל מאד צעיר החלטתי שאהיה עורכת-דין. באופן ספציפי יותר, כשהייתי בת 9 צפיתי בסרט שמאוד השפיע עליי בקבלת החלטה זו, ובעיקר בהחלטה לנתב זאת למקום של שינוי חברתי. בסרט נפרש סיפורו של נער שחור, שהואשם באונס ילדה לבנה, וטען לחפותו. הסרט לא השיב מפורשות על השאלה האם הנער אכן אנס את הילדה, אבל התחושה שעלתה בי מהדרך שבה התנהל ההליך מול מושבעים, שכולם היו לבנים, הייתה שאי-אפשר לדעת אם ההרשעה שלו מוצדקת, אם לאו. חוסר האונים של הנער, והאטימות של המערכת לאפשרות שאולי לא נעשה לו משפט צדק, אלא "משפט שדה" רווי בסטריאוטיפים - הטרידו את מנוחתי והותירו בי רושם עז. אז גמלה בי ההחלטה, סופית, להפוך לעורכת-דין. אלא שתפיסתי הייתה שעליי להיות עורכת-דין כדי למנוע עיוותים שכאלה בתוךהמערכת המשפטית. כלומר, עם הזמן, התחדדה בי ההבנה שאוכל להתייחס למשפט ככלי לשינוי חברתי רק אם ישתנה גם הוא עצמו. הבנה זו באה מתוך ההכרה שבתוך מערכת הצדק יש סכנה ממשית שהצדק לא ייעשה. רציתי להפוך לחלק ממערכת המשפט, על-אף שידעתי שהמערכת עצמה דורשת תיקון, ודווקא בשל סיבה זו.

 

התיק הכי משמעותי שלי

זה יישמע קלישאתי, אבל התיקים שלנו ב"מרכז תמורה" כולם משמעותיים לנו מאד, בשל תפיסתנו את "לקוחותינו" כסוכנות של שינוי חברתי, ולא כסוכנות של ייצור עבודה משפטית לעו"ד. גם העובדה שכל התיקים שלנו תקדימיים הופכת כל אחד מהם למרתק, מושקע בכל נימינו וחשוב לשינוי החברתי שאנו שואפות ליצור. אני כן יכולה לפיכך, להצביע על מהלך חשוב ביותר שאני מזהה בכל התיקים שלנו, יותר מאשר לנקוב בשמות התיקים עצמם. מאד משמעותי בעיניי לראות איך בניהול התיקים ניתן לזהות דינאמיקה שבה בתי משפט, שופטים, שופטות, ואפילו עוה"ד של הצד שכנגד - עוברים מעמדה של התנגדות מוחלטת, לעמדה של הקשבה, ולשמחתי, בסופו של דבר, לקבלה של טענות מורכבות שאנחנו מעלות. מרגש אותי שיש את הפתיחות הזאת במערכת המשפטית, וכל תיק הופך, לאור דינאמיקה זו, למשמעותי מאד בעיניי.

 

מהן זכויות אדם בעיני

זכויות אדם, בעיניי, הן בראש ובראשונה כאלה הניתנות למימוש ברמה היומיומית. לא די בכך שהן יהיו רלבנטיות לכולן במהות שלהן, אלא שתהיה להן משמעות אפקטיבית בחיים של כולם. הקושי המרכזי שלי עם שיח זכויות האדם, כפי שהתפתח במשפט ובהגות הליברליים, הוא דווקא עם האוניברסליות שלהן. המחשבה שהן שייכות לכל - היא מחשבה חשובה ונכונה, אבל עלולה להוביל לכך שבסופו של דבר, הן לא תגענה לכולם ולכולן, או שמי שזקוקות להן יותר מכל תידחנה אותן דווקא מכיוון שהן אוניברסליות ויוצרות ניכור. כישלון שיח זכויות האדם מלגאול באמת את כולנו מעריצות אי-הצדק בחברה, הוא משהו שסוציולוגים כמו פרופ' ניסים מזרחי הכירו בו, ושגם עולם המשפט צריך להכיר בו, עכשיו כשאנחנו מצויים כבר עמוק בתוך התפתחות השיח הזה, החל מההצהרה האוניברסלית של זכויות האדם באמצע המאה הקודמת.

 

אם לא הייתי עו"ד הייתי...

אין לי צל צילו של ספק שהייתי הופכת למעצבת-פנים. עולם האסתטיקה מציע לא רק עיסוק ביופי וביצירתיות, אלא גם סוג של אמת שאין עליה עוררין. שיפוט שלך, על מהו "הדבר הנכון", לפי טעמך וראות עינייך הייחודיות.

 

דמות שהשפיעה עליי

הרבה אנשים השפיעו עליי לאורך חיי, והיוו מקור לכוח, לצמיחה ולהעזה. הוריי ובן-זוגי הם מי שאפשרו את התפתחותי המקצועית לא רק במובנים של לאפשר את המסע הארוך והמגוון שלי, אלא גם במובנים העמוקים של חשיבה משותפת על פיתוח הרעיונות של שוויון וצדק עליהם אני שוקדת. ברמה המקצועית, אני מזהה שתי נקודות מפנה למול שני אנשים. האחד הוא פרופ' ישראל גלעד, שאמר בפשטות ובפרגון "צאי לדרך" על רעיון שנחשב בזמנו מופרך לעבודת דוקטורט: חקר דיני הנזיקין והמשפט הפרטי מהזווית הפמיניסטית. השני הוא פרופ' דנקן קנדי, שהנחה אותי בפוסט-דוקטורט בהרווארד. הוא מי שעודד אותי לפרוץ את גבולות המשפט מהזווית הפוליטית, ולערבב בין פוליטיקה למשפט במובן הרחב של פוליטיקה חברתית-תרבותית. הגעתי להרווארד כשאני עדיין מושפעת מאד ממשא התרבות המשפטית של חינוך משפטי מאוד פורמלי שקיבלתי באוניברסיטה העברית דאז, ופגשתי שם אנשים שמשוחררים ממשקל זה שכופה העיסוק בפורמליזם. פגשתי אנשים שמתעסקים במהות - וזה שחרר אותי. אני עושה את זה בכתיבה שלי ובייצוג בבתי משפט: מתייחסת אל המשפט לא כאל עולם סגור, בעל כללים והיגיון משל עצמו, אלא כעל מסגרת, שעל אף היותה מובחנת ונבדלת, מנהלת דיאלוג עם התרבות שבתוכה היא מתקיימת, ומאפשרת התפתחות של שתיהן מעמדה זו.

 

 

ד"ר יפעת ביטון היא ממייסדות ומנכ"לית "מרכז תמורה למניעת הפליה", חוקרת בתחום דיני הנזיקין, השוויון והמגדר ומרצה בכירה בביה"ס למשפטים במכללה למנהל. היא בעלת דוקטורט מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בוגרת תואר שני במשפטים באוניברסיטת ייל, ושימשה כחוקרת אורחת במסגרת בתר-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד, ארה"ב.

 

ד"ר ביטון מתמחה בתחום דיני הנזיקין, דיני אנטי-הפליה ובתחום תיאוריה ביקורתית-חברתית של המשפט. היא פרסמה שורה של מאמרים בארץ ובחו"ל בעניין הביקורת הפמיניסטית והחברתית של דיני הנזיקין וחקרה את מבנה דיני אנטי-ההפליה בארה"ב ובישראל.

 

לצד עבודתה האקדמית ופעילותה במסגרת מרכז תמורה, ד"ר ביטון היא ממייסדות "מרכז נגה" לסיוע משפטי לקורבנות עבירות חמורות, וממקימות עמותת "איתך" - משפטניות למען צדק חברתי, המסייעות לנשים מאוכלוסיות מוחלשות. על מחקרה בתחום הפלית מזרחים בישראל קיבלה את פרס צגלה מטעם אוניברסיטת ת"א, ועל עבודתה כעו"ד חברתית קיבלה מספר פרסים בינלאומיים, וביניהם פרס ארגון נשות הדסה ע"ש טננבאום ופרס ידידי ארוחת הערב לזכויות אדם של הקהילה היהודית בלונדון. בארץ קיבלה את פרס דפנה יזרעאלי לפמיניסטית פורצת-דרך.