Table of Contents

הערה צו איסור פרסום

 

פרשת הרצח בבר-נוער(1)
צו איסור פרסום – איזון בין זכויות הנאשם, האינטרס הציבורי וזכויות נפגעי עבירה?

עו"ד חגית בורוכוביץ', הקליניקה לזכויות ילדים ונוער


פרשת פענוח הרצח בבר-נוער נחשפה לאחרונה בתקשורת בקול תרועה רמה, תחת מעטה של צווי איסור פרסום. תחילה, הוטל איסור פרסום על כל פרטי הפרשה ובהמשך רק על זהותם של החשודים. באופן הדרגתי, הותרו לפרסום גם שמות החשודים ומעורבותם בפרשה. אולם, רק כעבור למעלה משבוע מאז שפורסם דבר הפענוח של הרצח, נחשפה לראשונה זהותו של "החשוד הרביעי" שנטען, כי תקף מינית את החשוד השני בהיותו קטין. כמי שמייצגת נפגעי עבירה, אני מתחבטת בסוגיה של איסור פרסום שמות חשודים בביצוע עבירות מין. אני תוהה אימתי ובאילו נסיבות יש לאסור פרסום שמו של חשוד בביצוע עבירות מין, ואילו שיקולים ידריכו את בית המשפט בהחלטתו? האם באיסור פרסום פרטים מזהים אודות חשוד בביצוע עבירת מין אין כדי פגיעה בקורבן עבירה, פגיעה אשר גוברת, לפחות בנסיבות מסויימות, על הפגיעה העלולה להיגרם לחשוד אם יפורסם שמו? ומנגד, האם ישנן נסיבות בהן פרסום זהות החשוד עלולה דווקא לפגוע בנפגע העבירה? יתרה מזו, האם ובאיזו מידה ראוי כי גם שיקולים ואינטרסים של נפגע העבירה יהיו בפני בית המשפט בטרם יתיר או יאסור פרסום זהותו של חשוד?


הוראת סעיף 70(ה1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן – החוק) היא הוראת החוק הרלבנטית לענייננו, ובמסגרתה מוסמך בית-משפט לאסור פרסום שמו של חשוד וכל פרט אחר מפרטי החקירה. הנה איפוא, המסגרת הדיונית הקבועה בחוק היא פומביות הדיון וחופש הפרסום מחד, ומאידך, זכותו של חשוד כי בית המשפט יאסור על פרסום שמו וזהותו ברבים משום ה"נזק החמור" שעלול לגרום לו הפרסום.


זכותו של חשוד לאי-פרסום שמו עיקרה בשמו הטוב ובכבודו של אדם היקרים לאדם לעיתים כחיים עצמם (ראו לעניין זה ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840, 856). יש לזכור את השלב הראשוני של החקירה בו מצוי ההליך. דימוי שלילי עלול ללוות את האדם כל ימי חייו ולפגוע פגיעה אנושה גם במשפחתו ובפרנסתו. פרסום גם עלול להביא ל"שפיטה מוקדמת" בידי הציבור ועל דרך זו לגרוע מחזקת החפות "החברתית".


מאידך, ישנו "העניין הציבורי שבפרסום". עניין ציבורי יכול שיתעורר למשל בשל מהות המעשים שהחשוד נחשד בעשייתם או בשל זהותו של החשוד. כך למשל פרסום שמו של חשוד בביצוע עבירות מין עשוי להזהיר את הציבור להישמר לנפשו. דוגמה נוספת עשויה להימצא בפרסום שמו של איש ציבור או במקרים בהם יש בפרסום כדי להביא לקידום החקירה ולגילוי האמת. כך למשל, פרסום פרטי זהותו של חשוד בעבירות מין עשוי להביא לגילוי תקיפות מיניות נוספות ולחיזוק הראיות בעבירות שהוא נחשד בהן. הוא הדין במקרה שבו הפרסום שכבר נעשה, יש בו כדי להחשיד את הרבים, בייחוד אם מדובר באנשי ציבור, או כמו במקרה של הרצח בבר-נוער, כלל החברים בקהילה הגאה אשר הוכתמו מאחר והחשוד הרביעי כונה גם "בכיר בקהילה הגאה". ישנו אינטרס ציבורי לנקות את שמו של מי שחף מפשע, שמא ייגרם לו נזק עקב אי-פרסום שמו של החשוד (ראו מרדכי קרמניצר ורועי קונפינו, הערת חקיקה – הצעה לתיקון חוק בתי המשפט בעניין איסור פרסום שמות חשודים, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה).


רואים אנו, כי בבוא בית המשפט לאזן בין האינטרסים המנוגדים בבקשה לאיסור פרסום שמו של חשוד, זכויות ואינטרסים של נפגעי העבירה ממעשיהם של החשודים אינם נמנים במכלול השיקולים העיקריים שבית המשפט מאזן ביניהם. האם בצדק?


ניסיוננו הקליני למדנו, כי קיים קושי עצום בקרב נפגעי/ות עבירה, בפרט במקרים של עבירות מין המלווים ברגשי אשמה ובושה, לחשוף את דבר הפגיעה בהן/ם. גם ההליך המשפטי אינו עניין של מה בכך ובמקרים מסויימים נדרש/ת נפגע/ת העבירה לעמוד לעדות ולחקירה נגדית על ידי סנגורי הנאשם, דבר המונע לעיתים מנפגעי עבירה לחשוף מלכתחילה את הפגיעה בהם. פרסום פרטי חשוד, אשר הינו גם "עניין ציבורי", עשוי להוביל נפגעים נוספים להגיש תלונות בידיעה שאינם "הראיה" היחידה בתיק. מאידך, הקורבן אינו צד פורמאלי להליך המשפטי בבקשה דנן וישנם (לכאורה) עקרונות הגוברים על רצונו, כמו פומביות הדיון או חזקת החפות. לצד כל אלו, לעיתים דווקא פרסום שמו ופרטיו של החשוד, עלול להוביל גם לחשיפת זהותו של הקורבן, ולפגוע בו פגיעה נוספת.


סבורתני, כי ברוח חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א – 2001, יש מקום לשקול הבאת עמדתו של נפגע העבירה בפני בית המשפט, בטרם תינתן ההחלטה בדבר התרת או איסור פרסום שמו של חשוד. כשם שמובא ונידון ה"נזק החמור" העלול להיגרם לחשוד באם יפורסם שמו וזהותו, ישנה חשיבות שגם "הנזק החמור" שעלול להיגרם לנפגע העבירה באם יפורסם או לא יפורסם שם החשוד, יעמוד בפני בית המשפט ויישקל במכלול השיקולים.


איזה משקל יינתן לעמדת הקורבן? שאלה זו תצטרך להיות נידונה בפני בית המשפט לעתיד לבוא. בתי המשפט עסוקים בסוגית צווי איסור פרסום, אך טרם נתקבלה הכרעה בין השיקולים השונים המושכים לעברים שונים בסוגיית פרסום שמו של חשוד בביצוע עבירה פלילית טרם הגשת כתב-אישום (ראו לעניין זה, למשל, בש"פ 5759/04 תורג'מן נגד מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658, 661).