Table of Contents

הליך פלילי

 

הקליניקה לזכויות בהליך הפלילי, הובילה לביטול כתב אישום כנגד נאשם חרדי מארה"ב, אשר הואשם בתקיפת שוטר במהלך הפגנה

הקליניקה לזכויות בהליך הפלילי, ייצגה פונה חרדי אשר הגיע לישראל לפני מספר חודשים במטרה להשתקע בה, ואינו דובר עברית שוטפת. במהלך סיור תמים ברחובות העיר ירושלים, הפונה נקלע להפגנה של העדה החרדית שנערכה במקום, ובסופו של יום, ולאחר דין ודברים עם שוטר ששהה במקום, הוגש כנגדו כתב אישום.


על פי כתב האישום, הנאשם סירב לדרישות השוטרים לפנות את הכביש ואף תקף את השוטר אשר ביקש לפנותו למדרכה ויוחסה לו עבירה של תקיפת שוטר. מנגד טען הנאשם, כי הוא פעל על פי הוראות המשטרה ובפועל השוטר הוא זה אשר הפעיל כנגדו כוח פיזי בלתי סביר. 


כתב האישום הוגש ללא מתן זכות שימוע לנאשם, בניגוד לאמור בסעיף 60א לחסד"פ, ומשכך פנתה הקליניקה לבית המשפט בבקשה להורות על ביטול כתב האישום לצורך מיצוי זכות השימוע כדין, ובית המשפט נעתר לבקשה.


במהלך השימוע התבססה הקליניקה על שתי טענות מרכזיות: האחת, כי בפועל, הנאשם הוא זה אשר הותקף ללא הצדקה על ידי השוטר. הנאשם אף הגיש מספר תמונות בהן נראה השוטר מכה את הנאשם בעודו מבקש לפעול על פי הוראות השוטר ולצעוד לעבר המדרכה.   


הטענה השנייה והחדשנית אשר הועלתה בתיק, היא טענת ההגנה התרבותית, ולפיה יש לתת משקל לשוני התרבותי של הנאשם, שהינו אזרח אמריקאי המורגל בחופש ביטוי וההפגנה במובנם הרחב בשילוב עם סובלנות משטרתית ושמירה על כבוד האדם. לשוני זה יש לתת משקל משמעותי בעת בחינת גרסתו של הנאשם באופן המתיישב עם היעדר כוונה לתקוף  את השוטר או לבצע כל עבירה אחרת, ואף יש בכוחה להסביר את הגורם לתחילת האירוע.


בית המשפט העליון טרם אימץ סוג של "הגנה תרבותית" הפוטרת מאחריות פלילית. עם זאת, לקיומו של שוני תרבותי עשויות להיות השלכות "כמותיות" במישורים מסוימים על כתב האישום, כמו למשל, בשאלת מידת המודעות של הנאשם לנסיבות האירוע, ואף לסוג העונש שיש להטיל עליו. לאחרונה קבע בית המשפט העליון ברוח המגמה הנזכרת, כי כאשר מדובר בתושב זר אשר בית המשפט נדרש לקבוע את אמינותו על סמך עדותו, יש להיזהר מהתרשמות מוטעית שנובעת מהבדלים בשפה ובתרבות – "על-פי-רוב, אדם שינסה להעריך את מהימנותו של דובר שהינו בן תרבות זרה ידייק בהערכתו פחות מהרגיל, בשל אי-הבנה של מחוות וסממני דיבור שהמשמעות המיוחסת להם בתרבותו של הדובר שונה מזו המיוחסת להם בתרבותו של המאזין" (ע"פ 8649/111 שאקה אבום נ' מ"י).


כך, בהשלכה לענייננו, נראה כי פערי השפה והתרבות יצרו את אי הבנה אשר הובילה לאירוע המיותר, וכי על המשטרה היה לתת את הדעת לפערים אלו, בהתנהלותה אל מול הנאשם.


בעקבות טענות אלו, בראשית חודש יוני, החליטה פרקליטות מחוז ירושלים שלא להגיש את כתב האישום מחדש.


זהו מקרה בוחן המדגיש את חשיבותה של זכות השימוע בהליך הפלילי, כזכות מהותית ולא זכות טכנית פרוצדוראלית, שבכוחה למנוע עינוי דין ולחסוך במשאבי ציבור יקרים. כן מדגיש הטיפול בתיק את החשיבות שיש לייחס לנסיבותיו הקונקרטיות של הנאשם ולשוני התרבותי שלו.

 

עו"ד אריק בוקאטמן ודוד ברהום ייצגו את הנאשם בהליך השימוע, בסיוע של הסטודנטים נועם גוטליב ועתליה פרי.