Table of Contents

דבר הסטודנטית

 

שמי מיטל אביעד, סטודנטית שנה ב', ואני משתתפת השנה בפעילות הקליניקה לזכויות בהליך הפלילי בהנחיית עו"ד מני סלומון, ד'ר ענת הורוויץ ופרופ' מירי גור אריה. בקליניקה לזכויות בהליך הפלילי מתנהלים כיום שלושה פרויקטים בהם הסטודנטיות/ים לוקחות/ים חלק: הפרויקט המרכזי בקליניקה מתמקד במתן סיוע וייצוג משפטי לנאשמים חסרי אמצעים בהליך הפלילי המתנהל נגדם. פרויקט נוסף, ייחודי וראשון מסוגו בארץ, הוא 'פרויקט החפות', המתמקד בבחינה של טענות מורשעים הטוענים להרשעת שווא, כאשר במקרים מתאימים אנו גם מגישים בקשות למשפטים חוזרים לבית המשפט העליון. לצד אלו, הסטודנטים/יות בקליניקה נוטלים חלק בהעברת שיעורים עיוניים ומעשיים למשתתפי סדנת שירות המבחן כחלק מהליך שיקומי תחת צו בית המשפט.

 

לאחר מספר חודשים של פעילות משפטית אינטנסיבית בקליניקה, אני יכולה לומר בבירור כי אחת התרומות המרכזיות והמשמעותיות ביותר של הקליניקה, היא בכך שהיא מקנה לסטודנטים ולסטודנטיות המשתתפים בה יכולת התבוננות רחבה המאפשרת ניתוח של סיטואציות משפטיות בתחום הפלילי בצורה מאוזנת, שקולה ומפוכחת, ולא כזו המוטה באופן 'טבעי' לעבר עמדת התביעה והפרקליטות.

 

באופן אישי, ההשתתפות בקליניקה גרמה לי להבין את המורכבות והרב מימדיות של המושג 'צדק', וכי לעיתים, דווקא 'יש עשן בלי אש'. כך, בתחילת השנה, כאשר קיבלתי את תיק הייצוג הראשון בו נתבקשתי לתת סיוע משפטי, חשכו עיניי. הנאשם אותו נתבקשנו לייצג הואשם בתקיפת אדם זקן ובנגיחה בראשו, ללא כל סיבה, בגן שעשועים ציבורי. כתב האישום היה חמור והאירוע תואר בו בצורה אכזרית וקרה. התקשיתי להבין איך אוכל לאזור את כוחות הנפש על מנת לנסות ולהגן על עבריין נואל שכזה.

 

אלא, שבפגישה הראשונה עם הנאשם, התברר כי דברים שרואים מכאן לא רואים משם... לפגישה הגיע אדם נורמטיבי וללא עבר פלילי, עובד במגזר הציבורי, אב למשפחת מרובת ילדים ובעל עבר אישי ומשפחתי עגום ומצער במיוחד. עוד התברר, כי האירוע המתואר בכתב האישום, היה רחוק מלהיות נכון מבחינה עובדתית, שכן הנאשם כלל לא נגח בזקן בגן ציבורי, אלא ניסה להדוף אותו מחוץ לביתו לאחר שזה האחרון נכנס לביתו הפרטי וסירב להתפנות משם.

 

במסגרת הטיפול בתיק, בחנו את הטענה המשפטית בדבר 'הגנת בית מגורים'. טענת הגנה זו, מבוססת על חוק חדש שנחקק במהלך ניהול התיק בפרשת דרומי ולכן מכונה 'חוק דרומי'. פרשנות החוק בפסיקה הרחיבה את השימוש המותר בכוח לצורך הדיפת פורצים לשטח מגורים, בהתבסס על תחושתו הסובייקטיבית של המתגונן באשר לעוצמת הסכנה הנשקפת לו, המאפשרת לו תגובה החורגת מגדרי ההגנה העצמית הרגילה. בענייננו, לכאורה נסיבות המקרה אינן מתיישבות באופן אינטואיטיבי עם התכליות אליהן כיוונה פרשנות החוק, שכן המתלונן הינו אדם זקן ואין הוכחה לכך שכניסתו לשטח ביתו של הנאשם נעשתה לצורך ביצוע פשע. אולם, בסופו של יום, הגענו למסקנה כי יש להחיל את הדוקטרינה בענייננו שכן הנאשם עצמו תפס את המציאות ככזו העונה על הקריטריונים להם כיוונה הפרשנות המשפטית. היות ובאותה תקופה אירעו מספר רב של אירועי פדופיליה מתוקשרים בשכונתו של המבקש, אשר הובילו לפאניקה ציבורית של ממש בקרב דיירי השכונה, הנאשם היה נתון תחת חרדה של ממש מתופעת הפדופיליה. הנאשם האמין בלב שלם כי הזקן שנכנס לחצר ביתו בשעת ערב מאוחרת, עת ילדיו הקטינים משחקים שם, ביקש לפגוע בילדיו, ועל כן לאחר שהזקן סירב להתפנות מן החצר - הנאשם הדף אותו אל מחוץ לחצר.

 

במהלך העבודה על התיק התחוור לי כי אף על פי שנוח לחשוב שהצדק מצוי תמיד בצדו האחד של המשוואה (ובעניינו בצדה של המשטרה והתביעה) - המציאות הנה מורכבת יותר, טעויות ותקלות עשויות לקרות, ואנשים חפים מפשע עשויים למצוא את עצמם, על לא עוול בכפם, ניצבים בלב הליך פלילי המנוהל כנגדם.

 

כבר בעיצומה של שנת הלימודים אני יכולה לומר כי הפעילות בקליניקה מאפשרת לחוות חוויה ייחודית, חשובה וחיונית לאין ערוך לכל מי שמעוניין לעבוד בתחום המשפט הפלילי, בין אם כפרקליט ובין אם כסניגור. גם אם בסופו של דבר אבחר לעבוד כפרקליטה ולא כסניגורית, אין לי ספק כי ההתנסות בקליניקה תסייע לי להיות פרקליטה מאוזנת ושקולה יותר. פרקליטה היודעת לבחון סיטואציות משני צדי המטבע ויודעת אף כיצד נראית המציאות מן הצד השני של המשוואה, הצד שאיש אינו רוצה להימצא בו.