Table of Contents

דבר הסטודנט

 

שמי אלכס גורביץ', סטודנט שנה ג' למשפטים באוניברסיטה העברית, ומשתתף בקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות.

 

הבחירה לקחת חלק בפעילות הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות, הגיעה מתוך אמונה כי הקליניקות המשפטיות מהוות פלטפורמה ייחודית לעשייה משמעותית, השונה לחלוטין מכל המסגרות המוכרות בפקולטה למשפטים, שהינן תיאורטיות בעיקרן. כפי שאכן נוכחתי לגלות במהלך החודשיים האחרונים - הפעילות בקליניקה מהווה הזדמנות חד פעמית להשתלב במערך לימודי ומעשי שמקדם תמיכה באוכלוסיות מודרות ובזכויות אדם, ומאפשרת לסטודנטיות ולסטודנטים לעשות שימוש בידע האקדמי שצברו, לצורך קידום מטרה חשובה וצודקת.

 

במסגרת הפעילות בקליניקה, ריהאם שותפתי, ואני, קיבלנו לטיפולנו מקרה לא פשוט של נער שנולד בישראל עם מחלה קשה וננטש בידי אמו, שהייתה חסרת מעמד בישראל. חלק גדול מחייו בילה הנער בבתי חולים, והיום הוא חי עם אישה מדהימה, דוברת רוסית, ש"התאהבה" בו במסגרת היותה עובדת קבלן בבית החולים בו היה מאושפז כפעוט, וגידלה אותו כמשפחת אומנה. כל זהותו ישראלית, שפתו עברית וחבריו ישראלים. הוא אינו מכיר כל מציאות אחרת ומרגיש עצמו, בכל רמ"ח אבריו, ישראלי מן השורה. יחד עם זאת - לנער אין כל מעמד בישראל. מעבר לכך, מפאת מחלתו הקשה, הנער אינו יכול לטוס ולא ניתן לגרשו.

 

התיק העלה מספר שאלות מהותיות: מה דינו של קטין שנולד בישראל להורים לא ישראלים ולא יהודים ושכל חייו בילה בישראל, אולם הוא חסר מעמד חוקי בישראל? כיצד מתמודדים עם מצב בו הוא אינו בעל מעמד וגם לא ניתן לגרשו; וגם אם ניתן היה לגרשו, לאן? ומי יכסה את הוצאותיו הרפואיות כשיפקע תוקף הביטוח הרפואי? עם שאלות אלו נאלצנו להתמודד במהירות, כדי ליצור בסיס ידע משפטי ראוי לקראת יום הולדתו ה-18 של הנער, לצורך הטיפול בעניינו טרם הפיכתו לבגיר.

 

מבחינת הדין הבינלאומי יש לסוגיה זו פתרונות - כל אדם זכאי למעמד חוקי ולאזרחות. זכות זו מעוגנת עוד בהכרזה האוניברסלית לזכויות אדם בשנת 1948 ואף באמנות שונות שישראל חתומה עליהן, דוגמת האמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות משנת 1966 או האמנה לצמצום מחוסרי האזרחות משנת 1961. מקורות אלו, ורבים נוספים במשפט הבינלאומי, שבים ומדגישים את הצורך העליון בזכות האדם להחזיק באזרחות. ברור הוא כי המדובר בזכות ולא בחסד. ויחד עם זאת המציאות מורכבת יותר.

 

בשבוע יום הולדתו של הנער, נסענו עו"ד באנה שגרי-בדארנה ואני, לפגוש את הנער. לא תיארתי לעצמי כמה מהר אעשה את המעבר בין התיאוריה לפרקטיקה. כך, מצאתי עצמי בישיבה בנוכחות בעלי מקצוע שונים, יושב לצידה ובהנחייתה של עו"ד שגרי-בדארנה ומסביר את משמעותו של ייפוי הכוח לנער; מבאר את העמימות המשפטית שנוגעת למצבו; מקשיב לשאלות ומתרגם מונחים משפטיים לשפה הרוסית שתהיה ברורה לכולם. בין-רגע התיקים הרפואיים והמכתבים למשרד הפנים תפסו פנים אמיתיות, שמביטות בנו ומחפשות תשובה ומזור למצוקותיהם. אנשים בשר ודם שמבקשים לדעת את ההתקדמות שעשינו בענייניהם ומתלבטים האם לבחור בנו להמשך הטיפול בתיק.

 

זו הייתה חוויה חזקה, מהסוג לו קיוויתי כאשר בחרתי בלימודי המשפטים. מצאתי שבליווי ותמיכה של עורכת-דין מנוסה, אני יכול לעזור לאלו שזקוקים לכך. זו המשמעות של הלימודים שלי, ומצאתי אותה בעשייה משפטית במסגרת הקליניקה לזכויות אדם בינלאומיות. בסוף הפגישה הנער הפקיד בידינו את עניינו וביטא תקווה שהעניין יבוא לסיומו בהקדם. כך גם אנחנו. כיום נוכל לעדכן כי יש התקדמות רבה והנער כבר מחזיק במעמד זמני ובאישור עבודה. קשה לתאר את השמחה שחשנו כשקיבלנו את השיחה ממשרד הפנים בה נודע לנו כי הנער קיבל מעמד.